בדיוק לפני שנתיים עברנו מנווה שאנן (טרומפלדור פינת הגליל) לרמת אלון. זה היה מעבר קשוח מאוד שכן השיפוץ עוד לא הסתיים ונחתנו עם כל הציוד שלנו לדירה בתהליך שהייתה עוד לפני ניקיון. שבוע אחרי שעברנו פרצה המלחמה ואז כל צרותינו בקשר לדירה נראו שוליות והמעבר כולו נכרך בסיפורי הזוועות של ימי המלחמה הראשונים. במהלך שנתנו הראשונה למגורינו ברמת אלון לשי בתי (שהייתה בת חמש וחצי כשעברנו) ולי היו געגועים עזים לבית הישן. שי התגעגעה לפינת הזולה שהייתה לנו בסלון ולחנות הגלידות שהייתה מתחת לבית

מאת: אדר' עומרי זילכה. היא ירדה באיטיות מהמונית, לבושה חליפה מחוייטת בגוון ורוד עתיק עם כובע קטן לראשה. היא הייתה לבושה כאילו היא אשת אצולה באנגליה ובעצם בפעם האחרונה שהיא הייתה כאן היא באמת הייתה כזו. בתחילה היא לא הייתה בטוחה שהיא במקום הנכון, בכל זאת עברו שמונים שנה, אבל מבט אל הים והנמל ממרומי ההר הבהירו לה שזו אותה העיר שהיא בחרה לבלות בה את שנותיה האחרונות וזה אותו הרחוב שהיא כה אהבה. הרחוב עם הנוף. היא חיפשה את ביתה ומהר מאוד גילתה שהוא נהרס ולא נותר ממנו דבר. למרות שה

מאת: אדר' עומרי זילכה. לא, אל דאגה, אני לא נפרד מחיפה ולא נפרד מהבלוג, אתם תקועים איתי לעוד הרבה זמן. אני נפרד ממרכז הכרמל. במהלך העשור האחרון עבדתי בשלושה משרדי אדריכלות באיזור מרכז הכרמל ''רבתי'': אצל רותי ליברטי שלו ברחוב קדימה שם למדתי מהו שימור ותיעוד, אצל אילן איזן במוריה פינת צפרירים שם למדתי כל מה שאפשר לדעת על הכנת תב''עות (תכניות בניין עיר לשכונות או ישובים) ואצל אירית צרף בדרך הים בואכה כיכר הרקפות שם חידדתי את חושיי וכישוריי העירוניים. כל אחד מהמקומות האלה השאיר ע

מאת: אדריכל עומרי זילכה. לפני כשנתיים קנינו נוף. כלומר מחוברים אליו דירה עם חדרים ושירותים ומקלחת ומטבח אבל בפועל קנינו נוף כמו שלא היה לנו במהלך העשור בו אנו גרים בחיפה. בתור מהגר לעיר תמיד תהיתי מתי אני יכול להגיד שאני חיפאי ואולי עכשיו כשיש לי נוף לים, המסע הזה לחיפאיות הושלם הנוף נוכח בכל שעה ביום ובכל מקום בבית. הרי המזרח נשקפים מבעד לחלון כשאני מכין את קופסאות האוכל לילדים בבוקר, העצים על המדרון שבין הטכניון לאוניברסיטה מציצים מבעד לחלון חדר השינה של הילדים, הים נגלה בה

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. כשסיימתי את שירותי הצבאי וידעתי שאני רוצה ללמוד אדריכלות, הייתי בטוח שאלמד בבצלאל...

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. צילומים: יעל ברזילי, טלי שיינמן, שירז טל, יוני בל. בשביל להכיר רחוב באמת צריך ללכת בו...

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. כדי להכיר את חיפה באמת צריך לאמץ שני סוגי מבטים: קרובים ורחוקים. מבטים קרובים אל פרט...

כתיבה וצילום: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. מוריה, אנחנו צריכים לדבר. אנחנו מכירים כבר שש, כמעט שבע שנים. מדי בוקר ואחר...

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. תודה לך, קאופמן, על שכונה קריאה, בה אפשר להבין תמיד איפה אתה נמצא. תודה לך על רחובות...

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. בכל יום בבוקר, כשהשעון מראה שבע, אני צועד עם בתי בת השנתיים לעבר הגן. בין הבית לבין...

מאת: ויטלי דובוב דותן. עריכה לשונית: אביעם בן נעים "חורים שחורים שקוטעים את המרחב העירוני. מפחידים, מאיימים, מרחיקים, הופכים אזורים בעיר...

מאת: אדר' עומרי זילכה. איור: אדר' איל אלרון. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. כשהייתי קטן, בן 8 או אולי 9, לקחו אותנו לפעילות בנושא השואה...

מאת: אדר' עומרי זילכה. איורים: אדריכל אייל אלרון. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. מה הדבר המיוחד שיש לכם בשכונה? בית קפה שכונתי ומגניב?...

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. לולא גרתי בחיפה, כנראה הייתם מוצאים אותי בירושלים. התחושה שאתה הולך בתוך שכבות של...

כתב: אדר' עומרי זילכה. מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לשוטט בערים. עוד לפני שידעתי שזה קשור לאהבה שלי לאדריכלות ולפני שהכרתי את...

מאת: אדר' עומרי זילכה. צילום: אירה דרוינוב. כשבועיים לאחר השריפה הגדולה בחיפה, זו ששיחקה בעיר כמו במגרש משחקים פרטי, ולאחר שהנזקים...

מאת: אדר' עומרי זילכה. הכותרת של הכתבה מזמינה דיסוננס קטן – מצד אחד ואדי סאליב שעומד כאבן שאין לה הופכין כבר עשרות שנים ומצד שני התחדשות....

מאת: אדר' עומרי זילכה. ט"ו באב הגיע ובעוד שבנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים, אני יצאתי לחפש זוגות של מבנים בעיר, אשר מערכת היחסים ביניהם...

מאת: אדר' עומרי זילכה. כדי להעריך את חיפה עד הסוף, כדאי להפעיל את הדימיון קצת לפעמים, דבר שהתחלתי לעשות כבר לפני מספר שנים. פעם אחר פעם,...