01 | ארלוזרוב/הס
הפעולה בבניין בפינת הרחובות ארלוזרוב והס הייתה הפעולה הראשונה שלנו. הגענו אליו לאחר שסיירנו יחד ברחובות הדר, שם היה ברור לנו כי נפעל, ותוך כדי מצאנו אותו - אתר להתערבות שיש בו נוכחות ציבורית, ביקורת על המרחב ותפקוד השחקנים בו ואפשרות לדמיין משהו אחר. המבנה עומד כמעט כולו נטוש כבר שנים רבות ובתוך כך גם הקומה המסחרית. אנחנו בחרנו להתערב בחזית הראשית לרחוב ארלוזורוב שכן היא בעלת נוכחות יותר גדולה למרחב הציבורי ואפשר דרכה לצעוק משהו.
תהליך היצירה היה מדהים. הוא כלל מפגשים על בירה וצ'יפס בו דנו האם אנחנו רוצים להביא משהו שהוא אוטופי או דיסטופי, מהן דרכי ההתערבות, מה הביטוי הגרפי ועוד. זה תהליך שלרובנו הוא זר וכמו כל תהליך אומנותי הוא כלל צעד קדימה וצעד אחורה, צעד ימינה וצעד שמאלה עד שגיבשנו את ההתערבות.
מה שרצינו לצעוק הוא מחאה נגד כל אותם מבנים נטושים אבל ובעיקר נגד החזיתות/החנויות הנטושות הרבות כל כך בעיר ובמיוחד בהדר. במרחב העירוני לחנויות האלה יש תפקיד חשוב ביותר והן יכולות להחיות את הרחוב, לייצר עוד עיניים עליו, לייצר מקומות מפגש וחיבור בין תושבים, להיות מקור פרנסה וגאווה מקומית ועוד. מסחר מקומי הוא אחד הדברים החשובים ביצירת עירוניות ומראה החזית המסחרית הנטושה לרחוב ארלוזורוב גרם לנו לצעוק ''זה לא צריך להיות ככה''.
אז מה כן אמור להיות שם? דמיינו ארבעה עסקים שונים הפונים לשכונה ולקהילה שלה. בניגוד להרבה עסקים בעיר שנפתחים עם פנים לתיירים ולקהל המגיע במיוחד (ואין לנו בעיה עם זה), רצינו שהחזון שלנו ידבר קודם כל עם השכונה ותושביה. דמיינו חנות פרחים בה מישהו מפגין קצת רומנטיקה לבת הזוג שלו, בר רחוב בו יושבים החברים בסוף הערב על בירה וכפכפים, חנות ספרים בה באים קוראים וקונים וגלידרייה חמודה כזו לילדי בית הספר הסמוך.
את האיורים המדהימים יצר יובל ולדנר, חבר הקבוצה, סטודנט לאדריכלות בטכניון שהוא גם מאייר מאוד מוכשר כך התגלה לנו בזמן העבודה.
ביום שישי אחדנאספנו לשעות של עבודה קשה (שכללה הרבה ניקיון של המרחב הציבורי המוזנח) וכמובן הדבקה של גיליונות הציור. זה היה פשוט כיף! עבודת צוות, מוזיקה, הרגשה של שיפור לעיר, בורקסים, עוד בירה וחברים. מה צריך יותר מזה? לאורך העבודה שאלו אותנו עוברים ושבים מה מתוכנן לקום כאן, מה המטרה, מתי זה ייפתח וכו'. היה כיף לראות את הזיק בעיניים של מי שעבר שם.
התוצאה מנסה להביא הסתכלות על מה אמור להיות במרחב הזה ובעוד מרחבים דומים בעיר. היא מנסה לרמוז לבעלי הבניין כמו גם לעירייה שככה אי אפשר להמשיך ואנחנו רוצים שהרחובות שלנו יראו ויתנהגו אחרת. לא עוד שורה של חנויות ומבנים נטושים "כי אין מה לעשות'' אלא פעולות שונות של העירייה יחד או נגד בעלי המבנים האלה.