ביקור הליידי

מאת: אדר' עומרי זילכה.

היא ירדה באיטיות מהמונית, לבושה חליפה מחוייטת בגוון ורוד עתיק עם כובע קטן לראשה. היא הייתה לבושה כאילו היא אשת אצולה באנגליה ובעצם בפעם האחרונה שהיא הייתה כאן היא באמת הייתה כזו.

בתחילה היא לא הייתה בטוחה שהיא במקום הנכון, בכל זאת עברו שמונים שנה, אבל מבט אל הים והנמל ממרומי ההר הבהירו לה שזו אותה העיר שהיא בחרה לבלות בה את שנותיה האחרונות וזה אותו הרחוב שהיא כה אהבה. הרחוב עם הנוף.

היא חיפשה את ביתה ומהר מאוד גילתה שהוא נהרס ולא נותר ממנו דבר. למרות שהיה בית פתוח למפגשים של כל האנשים החשובים בעיר ולמרות שהיה די חינני, לא נותר ממנו דבר ואת מקומו יתפוס בניין חדש. למרבה הפלא זה דווקא לא הכאיב לה כמו שהיא ציפתה.

הליידי דאונס בטקס חנוכת הגן. מקור: ויקיפדיה.

עתה תרה אחר הגן, אותו גן שהיא תרמה שמונים ויותר שנים אחורה ושהיה אחד הגנים היפים בעיר שלא היו בה אז יותר מדי גנים. היא החלה לרדת בשביל המוביל אליו, משני צידיה גדרות ללא חן שלא עשו חסד עם הגן ומסביבה צמחיה שניכר שספק אם מישהו השקה בשנים האחרונות. היא המשיכה לרדת והגיעה לאחת הרחבות בגן. את הרצפה כבשו בעזרת אספלט שחור וגס כמו של כבישים ומעט הספסלים היו חסרים שאר רוח. לפחות העצים הותיקים נתנו לה קצת מנוח. לאן שהיא לא הסתכלה היא ראתה את הגן כפי שהיה אז, במלוא הדרו, שופע ירק וחיים, מלא אנשים ושמחה. כעת היה הגן שומם, כמעט ללא איש, מתוחזק ברמה ירודה ולא ברמה אותו זכרה. הגן שלה הפך לגן עצוב.

המצפור בחלק העליון של הגן ברחוב יפה נוף לזכר אחיינה של דאונס שנהרג במלחמת העולם הראשונה

***

תהיתי מה הייתה מרגישה הליידי דאונס לו הייתה חוזרת מהמתים ורואה את הגן שתרמה אי שם בשנת 1938, הוא גן אלנבי ברחוב יפה נוף. איך הייתה מרגישה למול הגן הגדול הזה שהוא גם במיקום מעולה וגם עם נוף מדהים. מה היא הייתה חשה למול העליבות שלו, ההזנחה שבו, הפרטים הסטנדרטיים עד כדי כאב, חוסר ההשקעה בו.

גן אלנבי נראה כמו מת מהלך. לא יאמן שיש לנו כזה נכס ציבורי ועוד במיקום מרכזי כל כך והוא בעליבות כזו. בתור מתכננים של איזורים שמצטופפים (ותנו לי לספר לכם שמרכז הכרמל מצטופף כבר היום וזוהי רק ההתחלה), אנחנו מגרדים שטח כי לעמוד במכסה של השטח הציבורי הפתוח הנדרש לגודל האוכלוסייה העתידית. והנה כאן עומד לו גן ענק בגודל של כמה דונמים טובים והוא כמעט ללא שום דבר בתוכו מלבד כמה ספסלים.

הגן, מוזנח ועלוב

חיפה התברכה לאורך השנים באנשים שאהבו אותה ותרמו לה טיילות, גנים, פסלים, בתים ומה לא. יש לה אוסף תרבותי ציבורי מדהים שנסתר מענינו וגרוע מכך נסתר מעיני הנהלת העיר.

אם יש מקום שצריך לשים בו כסף ציבורי זה בגן אלנבי ולהחזיר אותו להיות מקום שמח, שליידי דאונס תהיה גאה לבקר בו בפעם הבאה.