בדיוק לפני שנתיים עברנו מנווה שאנן (טרומפלדור פינת הגליל) לרמת אלון. זה היה מעבר קשוח מאוד שכן השיפוץ עוד לא הסתיים ונחתנו עם כל הציוד שלנו לדירה בתהליך שהייתה עוד לפני ניקיון. שבוע אחרי שעברנו פרצה המלחמה ואז כל צרותינו בקשר לדירה נראו שוליות והמעבר כולו נכרך בסיפורי הזוועות של ימי המלחמה הראשונים. במהלך שנתנו הראשונה למגורינו ברמת אלון לשי בתי (שהייתה בת חמש וחצי כשעברנו) ולי היו געגועים עזים לבית הישן. שי התגעגעה לפינת הזולה שהייתה לנו בסלון ולחנות הגלידות שהייתה מתחת לבית

מאת: אדר' עומרי זילכה. לא, אל דאגה, אני לא נפרד מחיפה ולא נפרד מהבלוג, אתם תקועים איתי לעוד הרבה זמן. אני נפרד ממרכז הכרמל. במהלך העשור האחרון עבדתי בשלושה משרדי אדריכלות באיזור מרכז הכרמל ''רבתי'': אצל רותי ליברטי שלו ברחוב קדימה שם למדתי מהו שימור ותיעוד, אצל אילן איזן במוריה פינת צפרירים שם למדתי כל מה שאפשר לדעת על הכנת תב''עות (תכניות בניין עיר לשכונות או ישובים) ואצל אירית צרף בדרך הים בואכה כיכר הרקפות שם חידדתי את חושיי וכישוריי העירוניים. כל אחד מהמקומות האלה השאיר ע

מאת: אדריכל עומרי זילכה. לפני כשנתיים קנינו נוף. כלומר מחוברים אליו דירה עם חדרים ושירותים ומקלחת ומטבח אבל בפועל קנינו נוף כמו שלא היה לנו במהלך העשור בו אנו גרים בחיפה. בתור מהגר לעיר תמיד תהיתי מתי אני יכול להגיד שאני חיפאי ואולי עכשיו כשיש לי נוף לים, המסע הזה לחיפאיות הושלם הנוף נוכח בכל שעה ביום ובכל מקום בבית. הרי המזרח נשקפים מבעד לחלון כשאני מכין את קופסאות האוכל לילדים בבוקר, העצים על המדרון שבין הטכניון לאוניברסיטה מציצים מבעד לחלון חדר השינה של הילדים, הים נגלה בה

כתב וצילם: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים. תארו לכם שבחלק מסוים בשכונה שלכם היה שער לעולם עשיר ומלא חיים. שער לנוף עוצר...