קנינו נוף
- אדר' עומרי זילכה
- לפני 14 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
מאת: אדריכל עומרי זילכה.
לפני כשנתיים קנינו נוף. כלומר מחוברים אליו דירה עם חדרים ושירותים ומקלחת ומטבח אבל בפועל קנינו נוף כמו שלא היה לנו במהלך העשור בו אנו גרים בחיפה. בתור מהגר לעיר תמיד תהיתי מתי אני יכול להגיד שאני חיפאי ואולי עכשיו כשיש לי נוף לים, המסע הזה לחיפאיות הושלם
הנוף נוכח בכל שעה ביום ובכל מקום בבית. הרי המזרח נשקפים מבעד לחלון כשאני מכין את קופסאות האוכל לילדים בבוקר, העצים על המדרון שבין הטכניון לאוניברסיטה מציצים מבעד לחלון חדר השינה של הילדים, הים נגלה בהצצה מחדר השינה שלנו. הבית והנוף שנשקף ממנו לא ניתנים להפרדה, אחד הם.
זה נוף של זריחות אדומות וקצרות העולות ממזרח בשעות השקט הגדולות של הבוקר.
זה נוף של ירחים, לעיתים לבנים ופשוטים שמאירים אל תוך הבית ולעיתים ענקיים וכתומים ממש כמו עכשיו.
זה נוף של עצים, עשרות ואולי מאות עצים היוצרים מסך ירוק המשנה את גווניו במהלך היום, הכי אהוב עליי בשעות אחר הצהריים בקיץ. לפעמים הם נתפסים כגוש ירוק אחד ולפעמים, באור המתאים רואים אותם אחד אחד, על ענפיהם ועליהם.
זה נוף של המפרץ על הים שבו, הערים שמסביבו והאניות שבו שנראות כאילו הן לעולם לא זזות. מבעד לעצים נגלה המפרץ ובקומפוזיציית צבעים מושלמת יש בו כמה נקודות אדומות אותן הוא מקבל ממנופי הנמל.
זה נוף של ים, המון ים שהכחול שלו לפעמים מתאחד עם הכחול של השמיים ולפעמים הוא כחול חד וחזק שנדמה כאילו באופק מישהו חתך אותו בסכין.
זה נוף של הרים, כאלה שאנחנו עד היום מנסים לנחש מי הם ובראשם המלך- החרמון, המגיח בעיקר בחורף ומוציא קריאות התלהבות. כשחרמון מושלג נגלה, זה מחזה שמשאיר אותך המום.
זה נוף של ישובים, גם אותם קשה לזהות אשר מנוקדים באורות מרצדים בלילות ובהם גגות או מבנים המחזירים אור בשעות השקיעה ונראים כמו אבוקות גדולות.
זה נוף של הרכבלית, שנדמה שאינה מפסיקה לרגע, עוברת מעל העצים, כמעט נוגעת בהם, ובה קולות של צעקות ילדים.
זה נוף של קומפוזיציה של מגדלים גבוהים של סביוני דניה אשר מסתיימים ביער, כאילו המגדלים הם עוד עצים בתוכו.
הנוף הוא אחד המרכיבים הכי חזקים בDNA העירוני שלנו ולאחר כמעט שנתיים שהוא בן ביתי, ולאחר התבוננות אין סופית בו אני סוף כל סוף מבין למה. השקט שבו, המרחב המוסיף עוד מידות לבית, המיסתורין והגילוי שבו, הצבעים המשתנים, עונות השנה שהופכות לדיירות חולפות, כל אלו מרחיבים את הנפש, מרגיעים, מלטפים, שולחים זרמים של אושר ויופי גם בימים רעים (ואלו הפכו מנת חלקנו לצערי הרב). אני לא מצליח להתרגל לנוף והוא מהפנט אותי בכל יום מחדש ובימים עמוסים וטורדניים לפעמים מספיקה לי רק ''שאכטה'' ממנו כדי לנשום.
תגובות