מאת: אדר' עומרי זילכה.
סביר להניח שהייתם באיזור שוק תלפיות בשנה האחרונה נכון? לא משנה אם שתיתם שם אספרסו, טעמתם מאפה טבעוני מדהים, ישבתם על בקבוק יין או פשוט קניתם פירות וירקות בטח יכולתם לחוש בשינוי שחל באיזור ובמיוחד בסירקין 21 שמהווה את לב ההתרחשות במקום. אם הייתם ממשיכים ברחוב סירקין מעבר למספר 21 עד לתחילתו הייתם מגלים שהתמונה זוהרת קצת פחות: חנויות נטושות, חנות שרופה ותחנת סמים פעילה מרחק יריקה מהאיזור הכי חם בעיר או בקיצור סירקין השקוף.
אז איך מתחילים ל’’הרים’’ גם את האיזור הזה? איך יוצרים פעולות שונות שימריצו במקום פעילות חיובית? איך מושכים פעילות אנושית גם בערב ובלילה? ואיך יוצרים מצב בו הדברים משתלבים עם האופי של המקום ולא נראים בו זרים מדי?
אל תצפו לתשובת קסם. התחדשות עירונית, כזו שמשנה אופיו של איזור מסוים, היא אוסף של תהליכים מלמטה ומלמעלה והיא דבר מורכב וארוך שלא קל להתניע ובטח שלא קל לראות לאן יוביל. לרוב אנו נחשפים אל השינוי בזמן שהוא קורה ולעיתים אף אחרי, אבל אם תסתובבו בקטע הזה של רחוב סירקין בימים אלו תוכלו להרגיש את ניצני השינוי.
השינוי מתחיל בקטנה: פעילות ’’מלמטה’’ כמו עסקים, מוסדות תרבות או אומנות רחוב עם סיוע מסוים ’’מלמעלה’’ כמו השתתפות בשיפוץ חזית או הצבת פארקלט הניעו כאן סדרת התרחשויות ראשוניות בהקשר של התחדשות האיזור. אל תצפו לעיר תחתית 2. לא הסתערו כאן עם אבנים משתלבות על הקרקע, המקום לא משווק באגרסיביות ולא משכו באוזן אמנים מתל אביב לבוא. הכל רגוע ובקצב שלו, שנראה בריא יותר.
המקומות שהוקמו ברחוב בשנים האחרונות כוללים את:
מקום לשירה בסירקין 5 שמפעילה רותם עטר והמהווה בית לקהילה הספרותית ובו מתקיימים השקות של ספרים, ערבי שירה וסדנאות.
הHQRN בסירקין 5 שמפעיל גיא קרלינסקי המהווה מקום לאירועים שונים מהופעות דרך ערבי רישום ועד לאירועי תקלוט
פונטנה בסירקין 5 שהוקם על ידי דפנה מעין - חנות יד שניה וקפה בקטנה.
גינה קהילתית סירקין הממוקמת בין המבנים בפינת הרחובות סירקין ושפירא אותה מוביל עידו זק.
גלריית מזו בסירקין 3 שהוקמה על ידי צוות של מתכננים, ואמניות בהם ירדן דיסקין, נדב פן, יוכבד אוחיון, גל אמויאל וטל רבינוביץ'.
הסטודיו של דפנה לוין ובריזה אדריכלים, שתי אדריכלות החולקות חלל עבודה משותף עם אהבה לאדריכלות ואהבה לחיפה.
הסטודיו של שחר סיוון, אותו שחר סיוון מ"הנביאים חדר עבודה" ומאוד הרבה מאוד מקומות ואירועים בעיר.
סטודיו 'שיפקה' של אלון בראל.
למעלה: מימין - אירוע בגלריית מזו, באמצע ומשמאל - אירוע בגינה הקהילתית.
למטה: מימין ובאמצע - חנות פונטנה. משמאל: סדנה ב"מקום לשירה".
צילום: יוני לוי.
כפי שאפשר לראות העסקים הינם עסקים תרבותיים-קהילתיים ברובם השונים מאוד מעסקי המזון שיש בצד המוכר של סירקין. זה שיש ברחוב גם את זה וגם את זה הוא דבר נהדר, אחרת המקום היה הופך לעיר תחתית שם העיסוק סובב סביב אוכל ושתיה ואם מחפשים פעילויות נוספת אז ממש קשה למצוא אותה. הפעילות שיש כאן מביאה קהל בעיקר בשעות הערב והלילה ה"קשוחות" באיזור זה, מייצרת אנשים שצורכים את המרחב הציבורי שמסביב, שמכירים את האיזור הזה ומביאים עוד עיניים שמדירות פעילות שלילית. ככה בדיוק מתחילה התחדשות. יתרה מכך פעילויות כמו זו שמתקיימת בגינה הקהילתית סירקין שיושבת במה שהיה פעם חצר אחורית מוזנחת והפך למקום של פעילות ומפגש בין הקבוצות השונות בשכונה היא מרגשת וחשובה.
קנה המידה של הפעילויות שיש לאורך הרחוב כמו גם שמות המקומות, או העבודה שהם לא רשתות יוצרים איזון נכון בין הרחוב והאיזור לבין הפעילות החדשה. קל לראות את זה גם בעיצוב המקומות - בין הקירות הלא מסויידים בHQRN, המינימום נגיעה שיש בגלריית "מזו" או האקלקטיות המתבקשת שיש ב"פונטנה". יותר מכל דווקא שרשרת מנורות צבעוניות קטנה בחזית חנות היד שניה הזו נגעה לליבי. אלמנט קטן מאוד שיש בו אמירה על משהו חדש שקורה. מעין נצנוץ לא ניאוני שמרמז בעדינות על התחלה חדשה. קנה המידה והעיצוב חשובים והם מייצרים תחושת התחברות למקום ולא ניצול או ניכוס שלו. בכל אלו יש אמירה של בקשה להשתלב ולהבין מה יכול לסייע למקום.
מקטע הרחוב מלא בפעילות אנושית בשעת אירועים במקומות השונים.
חייבים להרים ולשבח את כל מי שציינתי למעלה. צעירים שהפעילות שלהם מניעה גלגלים חשובים של עשייה ויזמות, כאלה שהתחביב או העסק הפרטי שלהם הוא מעשה חלוצי באיזור שזקוק לו. הם מצטרפים לאחרים בעיר כמו או-רן הורביץ מה"מילהאוס" בבת גלים, ענת הר-גיל מ"קיבוץ גלויות 91" או אילן פרון ממסעדת "תלפיות". כולם הביאו שינוי מרחבי חשוב לסביבה בה הם פועלים ולעיתים הביאו גם את העירייה לטפל ולפעול בסוגיות חשובות במרחב.
במקרה של המקטע הזה ברחוב סירקין יש עוד גורם שמסייע והוא פרוייקט הדרים- שיתוף הפעולה בין קרן משקיעי נדל"ן 'קרן הדרים' ועמותת 'ארץעיר'. קרן הדרים היא קרן השקעות אימפקט שרכשה כ-4 בניינים נטושים ברובם באיזור השוק ולאחר שיפוץ ושיקום, תשכיר את הדירות במודל שכירות ארוכת טווח אשר תאפשר יציבות בדיור. ארץעיר היא עמותה לפיתוח קהילתי ועידוד יזמות בפרירפייה.
מתוך תפיסה הוליסטית של המרחב, חלק ניכר מההשקעות בפרוייקט הוקצאו לטובת פיתוח קהילתי, אותו מובילה עמותת ארץעיר, יחד עם שותפים בקרן, גופים פלנטרופיים, גורמים מקומיים ועירוניים בנסיון למשוך עוד שחקנים חיוביים לאיזור השוק שמתחיל להתמלא בפן העסקי, אך עוד חסר בפן הקהילתי-חינוכי-אמנותי.
ב3 שנים האחרונות, הפרוייקט התמקד בפיתוח איזור תחילת רחוב סירקין, כזה שהוגדר כ"איזור שקוף", בעל הריכוז הגבוהה ביותר של סמים, פשע והזנחה.
לא מזמן יזמו כל הפעילים במקום אירוע ביום שישי בצהריים שמיתג את האיזור בתור "צפון סירקין" והשם הזה מהדהד לי בראש. אני משוכנע שהפעילים רק חיפשו איזה מיתוג לכלל האיזור שייחד ויבדל אותם אבל עבורי דווקא ההצמדה של המילה "צפון" (עם כל הקונוטציות שלה בהקשרים עירוניים-חברתיים) העלתה את השאלה המתבקשת - האם האיזור הזה יהפוך להיות ה"צפון החדש" של איזור השוק? האם יהפוך בכלל לאיזור בפני עצמו שאנשים מגיעים אליו כחלק מהשיטוט שלהם במרחב? או שאולי הוא ימשיך להיות "שקוף"? האם הוא בניצני הלבלוב שלו או שאולי הוא בשיא? בתהליכים כמו של התחדשות עירונית ובעיר כמו חיפה אי אפשר להיות וודאיים בשום דבר. ירדן דיסקין מגלריית "מזו" איתה שוחחתי מודעת לתהליך שהתחיל כאן ומדברת עליו במודע. היא שואלת שאלות כמו לכמה זמן אנחנו כאן? מתי יהיה כאן יקר מדי בשביל מקומות כמונו? מי יודר מהשכונה כשהיא תתבסס ולאן הוא ילך? ועוד שאלות שאיש לא ידוע לענות עליהן כרגע והן מרחפות באוויר.
תודה לעמרי גייגר מעמותת "ארץ עיר" על הסיוע בהכנת הכתבה.