תודעה זה לא מספיק.

מאת: אדר' עומרי זילכה.
בשבוע שעבר התקיימו אירועי שבוע הבאוהאוס החיפאי, יוזמה מקסימה שצמחה "מלמטה" בארגון של העמותה לתולדות חיפה יחד עם שותפים רבים בהם האדריכל יוסי קורי. במסגרת האירועים התקיימו הרצאות, סיורים, תערוכות, סדנאות ומופעים, הקשורים לסגנון הבאוהאוס בחיפה (זה לא שמו האמיתי אבל נעזוב את זה עכשיו) ולמורשת שלו. גם אני השתתפתי עם סיור שהעברתי והצגה בשלוש תערוכות.

מטרת האירועים הייתה, גם אם לא הוצהרה כך רשמית, להעלות את התודעה הציבורית החיפאית וגם הארצית למורשת המפוארת שיש לסגנון הזה בעיר. תל אביב גנבה את הבכורה אבל גם לנו אלפי מבנים בסגנון (יותר מתל אביב) ובעושר ומגוון אדירים (ושוב, יותר מתל אביב). היה קצת עצוב לראות כותרות בעיתונים ארציים שמספרים בהתלהבות שהם "גילו" את הסגנון והתפוצה הרחבה שלו מחוץ לתל אביב, כאילו זה לא נמצא כאן כבר שמונים שנה. הכתבות האלו יחד עם שיחות שערכתי עם אנשים בתוך העיר ומחוצה לה הבהירו עד כמה מטרת השבוע הזה חשובה. צריך להעלות את התודעה לנושא כי היא כמעט ולא קיימת מחוץ למעגלי האדריכלים וחובבי האדריכלות וההיסטוריה.
תודעה זה חשוב, גם בתל אביב (היא תעלה הרבה בפוסט הזה) אנשים לא התהלכו בשנות השמונים ואמרו "איזה באוהאוס יפה", הם לא ידעו מה זה. אלא שבשנת 1984 התקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה בשם "העיר הלבנה" שאצר ד"ר מיכאל לוין ומאז החל עיסוק בעניין שכלל מחקרים, ספרים, סיורים, הרצאות ומה לא. העיסוק הקדחתני הזה בסגנון והשפעותיו התרבותיות, ציבוריות, חברתיות ואדריכליות מעסיקות את טובי אנשי המקצוע עד היום. מי שמאוד מעוניין בנושא שיעקוב אחר בית ליבלינג, בית מורשת העיר הלבנה בתל אביב. התודעה הזו היא זו שהולידה בין היתר סקרים שערכה עיריית תל אביב, שעל בסיסם הוכנסו לרשימת השימור אלפי מבנים שעל בסיסם הגישה העיר מועמדות להיות אתר מורשת עולמי של אונסק"ו ואכן קיבלה את ההכרה הזו בשנת 2003 (זה כמובן לחלק ההיסטורי של העיר ולא לכולה). השאר היסטוריה.
אז תודעה זה חשוב, מאוד! אבל עם תודעה לא הולכים למכולת. עם תודעה בלבד לא משמרים מבנים, לא מביאים יזמים, לא מקבלים הכרה של אונסק"ו. תודעה זו ראשית הפירמידה, אבני הבסיס שעליהן מונח השאר. והשאר, כמו שעשתה עיריית תל אביב, הוא סקרי שימור, הכנסת מבנים לרשימת השימור העירונית (מה שאמור להגן עליהם מפגיעה בהם) ויצירת תכנית שימור שקובעת בין היתר כמה זכויות בניה יקבל יזם שיבוא וישמר מבנה. בלי כל החבילה הזו אי אפשר לשמר את המורשת לא חוקית ולא כלכלית.
עיריית חיפה מעולם לא השלימה את כלל הסקרים ברחבי השכונות הותיקות בעיר, לא הכניסה אלפי מבנים לרשימת השימור ולא יצרה תכנית שימור לאיזורים האלו. לכן, מצבם של הרבה מהמבנים ההיסטוריים הוא על הפנים. אבל כל זה לא מספיק אם אין רווח כלכלי ליזמים, ובהרבה מקומות בחיפה, בעיקר בהדר הכרמל בה ריכוז מבני הבאוהאוס המשמעותי ביותר, אין רווח כלכלי מספק ליזמים, בעיקר לא בעת הנוכחית, בה השוק חלש ויזמים חושבים פעמיים לפני שהם מקדמים פרויקטים. העובדה שתחום השימור, ממש כמו תחום ההתחדשות העירונית, מסתמך על יזמות פרטית בלבד (יש שינוי קל בתחום ההתחדשות העירונית אבל זה ממש בחיתולים) גורם לזה שאנחנו תלויים ביזמים בלבד וזו בעיה. נכון שתמיד נצטרך יזמים פרטיים אבל אפשר גם לחשוב יצירתית איך כן לגרום להם לבוא ולהשקיע, מה כן אפשר לתת ואיפה וכמה. יש הרבה תקדימים בעולם וצריך לעשות על זה חשיבה מאומצת. אי אפשר לתת לשטח לעשות את שלו, כי לא בטוח שהוא יעשה. אם עיריית חיפה באמת רוצה בשימור מבני הבאוהאוס, בהתחדשותם ויחד איתם התחדשות כלל המרקם שסביבם, היא צריכה לבצע עבודות מאומצות מאוד בשלל התחומים שציינתי. תודעה וחגיגה זה חשוב, אבל לא מספיק.



תגובות