מאת: אדר' עומרי זילכה ומיכל דרעי-וימן, מעצבת תעשייתית ובעלת סטודיו לעיצוב מוצרים אורבניים. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.
תקציר: המרחבים הציבוריים בבית החולים חשובים הן למטופלים והן למבקרים ולצוות הרפואי בכך שהם מהווים מקום מפגש ובריחה מהשגרה בבית החולים. בית החולים רמב"ם מציע מספר מרחבים ציבוריים, אך רובם מפספסים את המטרה ואינם מצליחים ליצור מקום איכותי. גם הקרבה לים אשר יכלה להציע לבאי בית החולים רוגע ושלווה, איננה באה לידי ביטוי בתכנון בית החולים. יש לחשוב על המקומות האלו בתור בעלי חשיבות רבה ולא בתור "שארית" תכנונית שולית לעומת תכנון חדרי הניתוח והאשפוז.
———————————
אחד המקומות שאנחנו הכי פחות מעוניינים להגיע אליהם הם בתי חולים, ובכל זאת החיים מאלצים אותנו להגיע אליהם – אם כחולים ואם כמבקרים. בין המחשבות על הצוות הרפואי, חדרי הניתוח, המסדרונות, הטיפולים והאוכל של בתי החולים יש נקודה אחת חשובה נוספת: המרחבים הציבוריים באותם המקומות. אנו רגילים לחשוב על מרחבים ציבוריים במשמעות העירונית שלהם, בתור המקומות בהם אנשים נפגשים, מבלים, חוגגים, מפגינים, משוטטים או סתם מחכים למישהו. למרחבים אלו יש תפקיד משמעותי באווירה ובתכנון העירוני, וכלל אדריכלי ידוע מדבר על כך שעיר טובה היא עיר שיש בה מרחבים ציבוריים איכותיים. בדומה לעיר, גם בבתי חולים למרחבים הציבוריים תפקיד חשוב בין אם הם מקורים או פתוחים. מרחבים אלו מהווים מקום בו החולים יכולים לצאת ולהתאוורר, לראות קצת שמיים, להחליף אווירה ולחוות משהו אחר חוץ ממוניטורים. אותם המקומות משמשים כמובן גם את ציבור המבקרים שיכולים לעשות זאת ללא הדוחק המאפיין לרוב את חדרי החולים, וגם את הצוות הרפואי שצריך, גם הוא, מקום לצאת אליו על מנת לברוח לכמה דקות מהשגרה בבית החולים.
כדי לבדוק אילו מרחבים ציבוריים יש בבית חולים טיפוסי, יצאנו לסיור בבית חולים רמב"ם בעיר. רמב"ם הוא בית חולים ענק, כמעט מפעל, דבר הבא לידי ביטוי במספר המטופלים ואנשי הצוות שבו אבל גם במספר המבנים, האגפים, המחלקות והקומות שבו (והוא ממשיך להתרחב בזמן שאנו מדברים). הגדילה הפיזית הזו לאורך השנים באה בין היתר על חשבון שטחים פתוחים שהיו במתחם בית החולים אבל הולידה גם כמה מרחבים ציבוריים בין הבניינים, חלקם נוצרו במכוון וחלקם נוצרו כ"שארית".
אנו מתחילים ברחבת הכניסה למבנה הראשי בבית החולים, אשר גם מקבלת את פני הנכנסים אליו ברגל. בשנים האחרונות עברה רחבה זו שיפוץ וכיום היא כוללת "איים" המשלבים ספסלי עץ רחבים אשר במרכזם נטועים עצים. ברחבה ניתן למצוא משתמשים רבים ואין ספק שהיא מעניקה את מה שהמטופלים והמבקרים צריכים – מקום לשבת בו בנוחות מחוץ למבנה עם קצת ירוק בעיניים (וצל). יחד עם זאת, אי אפשר שלא לתהות למה אין ספסלים עם משענת שבוודאי היו נוחים הרבה יותר לחולים או לאנשים מבוגרים, או למה אין ספסלים המאפשרים סידור ישיבה כך שקבוצת מבקרים תוכל להתכנס יחדיו.
אנו ממשיכים ועוברים בין המבנים השונים שבבית החולים ונתקלים בכל מיני מרחבים ציבוריים קטנים – מעין פינות כיס שבהן אנשים (ולרוב הצוות) משתמשים. פינות אלו אינטימיות בגודלן, חבויות ממה שמרבית החולים והמבקרים מכירים ומציעות בריחה לכמה דקות מההמולה. חלק מהפינות מגוננות וחלקן בנויות, אך בכולן ניכר שלא חשבו עליהן בתור מרחבים ציבוריים פעילים אלא בתור "שארית" בתכנון. מספיק שהמרחבים האלו היו מקבלים טיפול עיצובי באמצעות פינות ישיבה, אומנות רחוב וקצת צבע – היה אפשר להפיק מהן הרבה יותר.
בין לבין אנחנו נזכרים שאנחנו על שפת ים, אבל איננו רואים או מרגישים אותו (תסמין חיפאי ידוע). כשחיפשנו אם יש מקום שבו ניתן לשהות ולראות את הים, גילינו שאין כזה ואפילו אין שער להולכי רגל אל הצד של הים, מלבד שער לבעלי כרטיס מיוחד. אין ספק שהיעדר הקשר שבין הים לבין בית החולים הוא פספוס ענק, ובאי בית החולים יכלו ליהנות מהרוגע ומהשלווה שהים מעניק.
אחד המרחבים הציבוריים הפעילים ביותר בבית החולים, שלא במפתיע, הוא המרכז המסחרי המציע חנויות ומקומות שבהם ניתן לאכול, כשבמרכזם פינות ישיבה סטנדרטיות להחריד. אפשר כמובן להבין את היתרון של המקום הזה על פני מרחבים ציבוריים אחרים בבית החולים, אך גם כאן אי אפשר שלא לתהות מדוע לא נעשתה עבודה תכנונית-עיצובית ביצירת מרחב בעל ערך והשפעה על באי בית החולים ולא רק מקום ששמו בו את השולחנות והכיסאות הכי זולים שהיו במכרז!? אין ספק שתכנון ובניית המרכז המסחרי היו כרוכים בהשקעת משאבים גדולים, וחבל שהמקום לא ממצה במאה אחוז את מה שהוא יכול היה לתרום.
בתואר "המרחב הציבורי המפוספס ביותר" זוכה הרחבה בין מבנה בית החולים הראשי לבין בית החולים לילדים החדש יחסית. רחבה גדולה זו כוללת כמה ספסלים ופחי זבל, ומלבד זאת רק ריצוף אפור שהאדריכלים הישראלים אוהבים כל כך. הצצה אל תוך מבנה בית החולים לילדים מראה כי במבנה הושקעו מחשבה וכסף רב, ולמרחב החיצוני כנראה לא נשאר לא דמיון ולא תקציב. איך ייתכן שמרחב ציבורי גדול כל כך עם פוטנציאל פעילות רחב נראה כמו שממה ואיננו מזמין לשהות בו יותר מכמה רגעים. מה עם צבעוניות לילדים המאושפזים? מה עם גינון וירוק בעיניים? מה עם מתקני ישיבה מעניינים ופינות משחק? מה עם הכנסת חיים למקום כל כך קשה כמו רחבת כניסה למקום בו מטפלים בילדים חולים?
ואחרי כל המרחבים הציבוריים המפוספסים אותם פגשנו בבית החולים אי אפשר שלא לציין את החצר הפנימית בתוך המבנה ההיסטורי שבבית החולים, אשר החזית שלו פונה לרחוב העלייה השנייה ולכיכר צים. החצר של המבנה מזמינה שיטוט, ישיבה, למידה על ההיסטוריה של המקום דרך תמונות והסברים הפזורים בחצר והנאה מפרטי בניין איכותיים שעברו מן העולם. מוטב היה לו בית החולים היה מכוון ומניע אנשים ליהנות מהמקום המופלא הזה שיש לו להציע.
ולנו רק נשאר לאחל לכם שתהיו בריאים ושהביקור היחידי שלכם בבית החולים יהיה כדי לראות תינוק שזה עתה נולד. ואם כבר הזדמן לכם להגיע לרמב"ם, אתם מוזמנים לבקר גם בבית הקפה מילהאוס הממוקם חמש דקות הליכה משם.