• אדר' עומרי זילכה

החלון העירוני שלי

מאת: אדר' עומרי זילכה. איור: אדר' איל אלרון. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.


כשהייתי קטן, בן 8 או אולי 9, לקחו אותנו לפעילות בנושא השואה במוזיאון העירוני. נתנו לנו מזוודה קטנה מנייר שאפשר לצייר עליה ואמרו לנו ''תארו לכם שאתם צריכים לקחת את הדברים הכי חשובים מהחיים שלכם לקראת עתיד לא נודע, מה הייתם לוקחים?". בתור ילד מפונק ציירתי את הדברים שהיו חשובים לי אז - משחקים, טלוויזיה וכו'. שנים אחר כך, השאלה עלתה לי שוב בתודעה וחשבתי על זה שאם היו שואלים אותי את השאלה הזו שוב היום, התשובה הייתה אחרת לגמרי: חלון.


חלון? כן כן, חלון. אותו אלמנט בסיסי כל כך הוא אחד האהובים עליי בבית ובכל מבנה בעצם. הקשר שהוא מייצר אל החוץ, הנוף שנשקף ממנו, הסיטואציות שהוא ממסגר, האור שהוא מכניס, מזג האוויר שהוא מראה, כל אלו גורמים לי לבהות בחלונות ובעיקר בחלון הסלון שלי.


הנוף שראיתי מהחלון השתנה לאורך השנים. בילדותי בפתח תקווה, מהקומה החמישית ראיתי את מבני השכונה חסרי החן, את העצים הגבוהים, את השדות שמעבר להם וערים רחוקות שתמיד תהיתי מה הן. מהחלון בדירה השכורה הראשונה שלי בנשר נשקף הנוף המדהים של העמקים וההרים, נוף שהשתנה לאורך כל היום. בדירה הראשונה ששכרנו כזוג, הפעם כבר בחיפה, הנוף היה רחוב רועש, מלא מכוניות ופיח אבל גם ירוק חיפאי שבצבץ לו מעבר לבניינים.


לפני כשלוש שנים עברנו למקום משלנו, ואני קיבלתי חלון ענקי המשקיף לנוף מרהיב. רבים מכם בטח ידמיינו את נוף הכרמל הירוק, נוף המפרץ והים או שכונות העיר הנמוכות, אבל אני קיבלתי נוף לפינת רחוב מלאת פעילות, בשכונה עירונית, ומאז אני לא מפסיק לבהות בחלון. הנוף הזה, למרות שנשמע משעמם וסטטי, הוא מגוון ומשתנה כל הזמן, מלא חוקים קבועים ויוצאי דופן, עמוס באנשים מכל הגילאים, מכל קצוות הדת ובעיסוקים שונים.

אני רוצה להזמין אתכם להכיר את הנוף העירוני המקומי שאני רואה דרך החלון שלי.


שעון מעורר. את השקט של הלילה מפלח רעש האוטובוסים המוקדמים, משאיות הזבל וכלי ניקוי של העירייה. הם התרנגול העירוני המודיע כי הבוקר הגיע. לאחר מכן מתחילה התנועה הגדולה - ילדים, הורים, אנשים בדרך לעבודה, אנשים שעושים ספורט, צפירות, פקקים. בחגים כמו פורים או שבועות השלב הזה ביום אהוב עליי במיוחד, שכן אז התלמידים צועדים באווירת חג שנכנסת גם הביתה.


שש בבוקר: משאיות זבל, אוטובוסים ראשונים וכמה מנקי רחוב...


שבע וחצי בבוקר: המולת הבוקר בשיאה וכולם בדרך לאנשהו.


לילה טוב. בהיותי טיפוס של בוקר, את אמצע הלילה שנשקף דרך החלון מעולם לא הכרתי עד שנולדה בתי, ואז התחלתי לבלות איתה על הידיים מול החלון, דבר שלימים גם הרגיע אותה. אורות פנסי הרחוב נכנסו אלינו הביתה והורידו את מפלס הפחד מהחושך, רוב החניות עומדות ריקות, איש לא עובר ברחוב, אין רעש של אוטובוסים והמכוניות שעוברות עושות זאת לרוב מהר מאוד. למי שגר על הרחוב, הלילה הוא המפלט מההמולה.


לילה טוב. אורות, מעט מכוניות, כמה הולכי רגל ושקט מבורך.


שבת קודש. מכל הזמנים בשבוע, שישי בערב הוא האהוב עליי במיוחד לבהייה מהחלון, זה מתחיל ברחוב שמתרוקן אט-אט, ממשיך בהליכה של בודדים ומשפחות לבית הכנסת, צעידה לארוחת שישי עם סיר ביד, חניה של אנשים מבוגרים מתחת לבית בדרכם לקולנוע הקרוב; ומסתיים בשקט, לו אנחנו לא זוכים באמצע השבוע והוא מבורך וקסום, מלא שלווה ומהווה תפאורה מושלמת לסוף השבוע.


כניסת שבת. כולם בדרך לבית כנסת בתהלוכה חגיגית.


הפתעה! מדי פעם בפעם מפתיעה את הרחוב תופעה יוצאת דופן שלרוב קשורה לאופייה הדתי של השכונה: תהלוכה רועשת וצבעונית של הכנסת ספר תורה, אוטו עם כרוז המכריז על מותו של אדם חשוב בקהילה, ברסלבים הקופצים מאוטו ומתחילים לרקוד באמצע הכיכר, עשרות אנשים צועדים יחד בראש השנה לקראת תשליך או אדם בודד העומד וספק מתפלל ספק שר בשבת בבוקר. כל אלו מגלים לי עולם אחר וממחישים לי עד כמה הנוף האנושי בשכונה מגוון.


אנשים. אין ספק שהדבר הכי מעניין לצפות בו הוא התנועה האנושית. זוג קשישים שעושים הליכה ספורטיבית יד ביד בכל יום בשש וחצי בבוקר מעלה בי חיוך, אישה עם בגדים בלויים שמסתובבת כל היום מעלה בי תהיות, עיוורים שחוצים את הכביש לבד גורמים לי לחשוש, נהגים שעושים עבירות תנועה מעלים לי את העצבים. מפגשים, פרידות, שיחות טלפון, תיאורים מפורטים של חוויות, ריבים וצעקות וגם שירים - כולם חלק מהפסקול למי שגר על הרחוב.


מבנה. מול ביתי עומד בית ישן ונטוש. הוא עומד כך כבר שנים ואני לא יודע למה. הבית, מהבתים הוותיקים בשכונה, תמיד מעורר את תשומת ליבי ואני תוהה מי גר בו בעבר, למה הוא עזב, מה הבית הזה ראה לאורך השנים, כיצד הוא נראה מבפנים... והוא כמובן מדגדג את המחשבה האדריכלית הקודחת בראשי עם השאלה - מה הייתי עושה עם הבית הזה לו היה שלי.


המלצה. בעידן בו אנו כבר לא רגילים להתבונן, אני מזמין אתכם לבהות כמה דקות כל יום בחלון שלכם, יהיה אשר יהיה הנוף שעולה ממנו, ואני מבטיח לכם שתגלו בכל פעם דברים חדשים.

©2018 by פינת רחוב - בלוג עירוני חיפאי. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now