• אדר' עומרי זילכה

הסנדלר פחות יחף - על המבנה החדש של הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון

עודכן: 28 ביולי

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.


אומרים שהסנדלר הולך יחף, ובכל מה שקשור לסטודנטים בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון הדבר נכון מאוד.


למי שאינו מתמצא, הפקולטה לארכיטקטורה ולבינוי ערים בטכניון יושבת בשני בניינים בקמפוס נווה שאנן המחוברים ביניהם - אמאדו וסגו. על מיקום הפקולטה ומבני הפקולטה אפשר לכתוב ספר. היא הייתה הראשונה לעלות מהדר הכרמל לקמפוס נווה שאנן, ירדה בחזרה להדר והייתה האחרונה לעלות מהדר לנווה שאנן באמצע שנות השמונים (לא לפני שהסטודנטים נאבקו, ובצדק, שאין לנתק אותם מהעיר). כתנאי קודם למעבר הפקולטה לקריית הטכניון באופן זמני בבניין אמדאו, הוחלט על תכנון בניין חדש עבור הפקולטה ואף נערכה תחרות אדריכלית לבניין החדש. למרות שכבר החל תהליך תכנון שלב א' של הבניין החדש (ליד בית הסטודנט), הוא נעצר ובהמשך בוטל בגלל בעיות מימון ובעיות משפטיות. במקום זה האדריכלים (ש.פילצר וח.דותן) התבקשו לתכנן אגף צנוע (בגודל של כ-3000 מ"ר) למסלול לתכנון ערים ואזורים שעבורו התקבלה תרומה ספציפית מווילמה סגו.



מבט לעבר המבנה על גבי גג מבנה אמאדו.


בשל העובדה שבניין סגו קטן מימדים, רוב הלימודים מתבצעים בבניין אמאדו, אבל כפי שאפשר להבין - מיקום הפקולטה באמאדו אמור היה להיות זמני. בניין אמאדו כולל את מגדל אמאדו ומתחתיו מבנה גדול מימדים ונמוך (מעין "פלטה" תחתונה למגדל) וייעודו המקורי היה עבור הפקולטה למתמטיקה (במגדל) ועבור כיתות לימוד "כלליות" (לסטודנטים מפקולטות שונות) ב"פלטה" התחתונה. עם מעבר הפקולטה לארכיטקטורה לשם הכיתות הפכו לחדרי הסטודיו של הסטודנטים, וכאן נולדה הבעיה שכן אם יש משהו שלא מעורר דמיון, השראה או רצון ליצור זה בניין אמאדו. רצפות לינולאום בצבע בז', מסדרונות ארוכים ללא חדירה של הרבה אור טבעי, אולמות הרצאה שלא שופצו עשרות שנים, והשיא - חדרי הסטודיו, אותם חללי עבודה שבהם הסטודנטים מבלים את מרבים שנותיהם, חדרים סתמיים עם אותה רצפה בצבע לא מחמיא, ריהוט ישן, פלורוסנטים ושורת חלונות סטנדרטיים. אני זוכר כמה עלוב היה ללמוד בחללים האלה בתור סטודנט בזמן שאני נחשף לבניינים מדהימים מהעולם, ועד כמה גדול היה הפער בין התכנון האדריכלי האיכותי אליו התבקשנו להגיע, לבין התכנון האדריכלי המינימלי שהיה סביבנו לאורך כל תקופת הלימודים.


מדי כמה שנים העלו את המחשבה שאולי הפקולטה תשוב להדר או תתמקם בעיר התחתית (מה שאומנם הוליד את הפעילות בהדריון עליה כבר כתבתי, אבל לא יותר מזה). שנים על גבי שנים ודבר לא השתנה, הפקולטה סבלה ממחסור ומי ששילם על כך היו הסטודנטים שנאלצו ללמוד בחללים שאינם מכבדים את המקצוע. לכן היה משמח לראות במהלך השנתיים האחרונות את המבנה החדש של הפקולטה, שנבנה על גג ה"פלטה" התחתונה של בניין אמאדו. הבניין נועד להכין את סטודיו השנה השישית של הסטודנטים, והצורך בו הפך לאקוטי עם שינוי מסלול הלימודים בפקולטה ממסלול של חמש שנים (לתואר ראשון) למסלול של שש שנים (לתואר שני). המבנה אומנם לא נותן מענה לכל הסטודנטים בפקולטה, אבל לפחות אלה שעברו את מסע הכומתה המפרך והגיעו לשנה האחרונה, היא שנת פרויקט הגמר, יקבלו מבנה חדש שהולם את הלימודים ואת המקצוע.


אחד הדברים המעניינים במבנה החדש הוא מיקומו. הרעיון למקם את המבנה החדש על הגג של בניין אמאדו היה אחת מהחלופות שהוצעו, אולם בדיקה ראשונית העלתה שהגג עמוס בכבלים מכל הסוגים ולא ניתן יהיה לבסס שם בניין חדש. בשל כך המבנה הורחק לקצה הגג וגם הפך ל"מרחף", כך שהנגיעה שלו בגג הקיים מינימלית. בקצהו האחד של המבנה יש אגף הבנוי מבטון אשר מכיל בתוכו את גרם המדרגות ואת המעליות, שנקשרות לקומות התחתונות של המבנה הקיים, ובצד השני קיר בטון היורד עד לקרקע ומכונה "הקיר הגרפי" בשל הצבעים שעליו והטבעת המילה studio6. מה שמתקבל הוא מבנה "גשר", קובייה כמו מרחפת המשאירה תחתיה רחבה, בה ניתן להתכנס בצל לאורך כל שעות היום. בתור סטודנט שנה א' (שלא היה רגיל למבטים הנשקפים מהעיר) אני זוכר את הפליאה כאשר ראיתי לראשונה את החרמון מגג זה באחד מימי החורף, ולכן שימח אותי שהמבנה החדש אינו חוסם את הנוף הנהדר הנשקף מהגג וסטודנטים יוכלו עדיין לגשת אל קצה הגג וליהנות ממנו. לבנייה על הגג יש גם משמעות אקולוגית חשובה שכן המבנה אינו תופס שטח "אדמה" חדש, לא צריך היה לעקור עצים עבורו והוא לא חוסם קרקע מחלחול מים. המבנה יושב על תכסית קיימת ואטומה המהווה לו רצפה, ובכך יש ניצול מיטבי.





מתוך הקובייה הנראית מרחפת, "נשלח" מטה גרם מדרגות אדום. גרם המדרגות הזה כאמור אינו גרם המדרגות היחיד, ובתוך אגף הבטון מסתתר עוד גרם מדרגות, אולם הגרם האדום הוא הגרם הייצוגי, זה שכאילו ירד מחללית-האֵם כדי לקחת אותך למעלה לסטודיו. זהו גרם מדרגות שמעורר סקרנות, שכמו מציע לך להצטרף לחוויה. מדרגות הן אחד האלמנטים שניתן לתת להם הכי הרבה דרכי ביטוי אדריכלי, אולם במדיניות התקנים והחוקים שיש בארץ לרוב הן מוסתרות ולא מייצרות איכות אדריכלית או חוויית תנועה. המדרגות האלה שונות, מחזירות לעצמן את כבודן ומקבלות את מקומן החשוב במבנה.





המבנה מכיל שתי קומות המתחלקות כל אחת לשתיים. החלק המרכזי הינו חללי העבודה (הסטודיו) והחלק המשני (הממוקם בתוך אגף הבטון) מכיל כאמור גרם מדרגות ומעלית וגם מרחב מוגן, שירותים ומטבחון. גרם המדרגות הפנימי עלול להיתפס כמשעמם לעומת אחיו החיצוני (האדום), אך בצידו יש קירות תצוגה עם תאורת ספוטים, כך שניתן יהיה להקדיש אותו לתליית עבודות סטודנטים, מה שיהפוך את המעבר הזה לגלריה משתנה ודינמית ויזרוק את הצבע והחיים שהחלל הזה צריך.




למעלה: גרם המדרגות הפנימי המלווה בקיר תצוגה. למטה: חלל מטבחון, שירותים וממ"ד (לא מופיע בתמונה).


גודלם של חללי הסטודיו, המהווים את עיקר המבנה, הוא 400 מ"ר כל אחד, וכל אחד משניהם יכול להכיל כחמישים סטודנטים. הם תוכננו כמרחב פתוח (Open Space) על מנת לייצר גמישות מירבית ולאפשר גם עבודה, גם הגשה וגם תערוכה במקום. עד לפתיחת המבנה יוצבו בחללים אלו מחיצות, אשר יאפשרו גם עבודה בקבוצות קטנות כפי שקורה לא פעם בלימודים. חללי העבודה האלה מייצרים בדיוק את מה שלא יצרו חללי העבודה בבניין אמאדו. הם מוארים באור יום, צופים לנוף הטכניוני ולמפרץ, הם גבוהים ויש בהם תחושה של כבוד למקצוע ולעולם האדריכלי.



חללי הסטודיו. כרגע מרחב אחד, בעתיד בעל מחיצות ניידות.


אחד הדברים המיוחדים במבנה הוא שניתן ללמוד על האדריכלות דרך התבוננות במבנה עצמו. שלד המבנה חשוף וניתן להבין מה תומך במבנה, איזה תפקיד יש לעמודים ואיזה לקורות, כיצד נראות הקורות בתקרה ומדוע נוצרה צורתן כך, כיצד מחוברים חלקי שלד הפלדה זה לזה, כיצד עובד קיר מסך ואיך מייצרים חיבור בין קיר מסך לבין חלונות, אילו מערכות עוברות בתקרה וכיצד הן נראות (כל מערכות התקרה חשופות), ועוד. דבר אינו מוסתר במבנה והסטודנט יכול בעצמו ללמוד משהו על קונסטרוקציה, מערכות, מעטפת, גמרים, מערכות טכניות מעל התקרה או פרטי בניין.



אפשר ללמוד במבנה על בניה: מימין חיפוי הזכוכית, משמאל קונסטרוקציית המתכת.


לאחר ההתלהבות מהאדום העז שקיבל את פניי במדרגות, חיכתה לי הפתעה בפנים, שם מצטרפים אל הצבע האדום גם צהוב,כחול ושחור. ארבעת הצבעים הבסיסיים נלקחו מתוך עבודתו של פיט מונדריאן, אמן חשוב ואחד מאבות המודרניזם. לטענת אדריכל ראובן קרימוב ממשרד מושלי-אלדר, אשר היה אחראי על הפרויקט, הבחירה להכניס דווקא את הצבעים האלו באה "כסימבול לאיזון והרמוניה אשר בלעדיהם אדריכלות לא מתקיימת, ובנוסף על מנת לרמוז דרך הצבעים האלו לאדריכלים צעירים שבתחילת הדרך לא להסס בתכנון ובבחירות שצריך לעשות. מעין סוג של סימבול לאומץ מקצועי שחייבים במקצוע".

שימח אותי לראות קצת צבע בעיניים, שכן הצבע נעלם לגמרי מהאדריכלות הישראלית בעשורים האחרונים ורוב מה שאנחנו רואים זה לבן, שחור, אפור או צבעי אבן שונים. גם בפקולטה עצמה לימודי הצבע לא זוכים לחשיבות יתרה, כך שהסטודנטים יוצאים ללא מידע מספק על העולם העשיר הזה.


מי שתרמו את הכסף למבנה היו אביבה ואנדרו גולדנברג, שניהם בוגרי הטכניון. אביבה שלמדה בפקולטה לארכיטקטורה בעצמה, נפטרה זמן קצר לפני חנוכת המבנה ולא זכתה לראות אותו, אבל בזכותה סטודנטים בפקולטה יוכלו קצת יותר לזקוף את הגב במהלך הלימודים.


תודה לאדריכל אייל אלרון על הסיוע בהכנת הכתבה.

תודה לאדריכל ראובן קרימוב ממשרד מושלי-אלדר על הסיור מאיר העיניים במבנה. יחד איתו שותפה בצוות התכנון במשרד גם אדריכלית ילנה לנדאו אסתרליז.

תודה לאדריכלית אורליה קירמאיר על המידע ההיסטורי-תכנוני הנוגע למבנים אמאדו וסגו.

732 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול