מאת: אדר' עומרי זילכה. צילום: אירה דרוינוב. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.
בכל שמונה שנותיי בחיפה, ועל אף שעברתי לידו מאות פעמים, נכנסתי רק פעם אחת למרכז חורב וזה קרה השנה. השיפוץ שלו, שאני עוקב אחריו כל בוקר ואחר הצהריים מחלונות קו 28, סקרן אותי והעלה אצלי שאלות רבות.
אי אפשר להתחיל כתבה על קניון מבלי לדון לרגע בשאלת המשמעות של הקניון במרחב העירוני. מצד אחד, הקניון הפך לצורת בילוי מועדפת על ישראלים, ויעידו על כך עשרות הקניונים שקמו ואשר עתידים לקום בארץ בשנים הקרובות. מצד שני, ריכוז המסחר בקניונים ובעיקר הימצאותן של הרשתות הגדולות בתוכם רוקנו את מרכזי הערים והביאו להיחלשותם. אל תחשבו שהדבר נכון רק לחיפה: כניסתם של הקניונים בכל העולם המערבי גרמה לאותן התוצאות, רק שבעולם, ובעיקר בארה"ב, תור הזהב שלהם נגמר, ורק כאן הם עדיין צצים כפטריות אחר הגשם. לא אחת כשאני נמצא בקניון, אני תוהה מה היה קורה אילו כל האנרגיה הזו שיש בו הייתה מתפזרת ברחבי העיר ומחייה את רחובותיה…
מרכז חורב שהוקם ב-1987 בתכנונו של אדר' יורם סגל (אדר' אחראי אברהם רוטל), הינו מהדור הישן של הקניונים שהיו ממוקמים במרכזי הערים ושהיו צנועים במידותיהם. מלבד קומות המסחר, כולל המרכז גם מרפאות בקומות העליונות, ובעבר אף פעל בו קולנוע. המבנה בנוי משני גושים – האחד נמוך יותר ומהווה חזית לרחוב חורב, והשני גבוה ומדורג (באופן שהזכיר לי ולאירה הצלמת אונייה) ומהווה חזית לרחוב פיק"א. בין שניהם נשמרה כיכר עירונית.
עם השנים קמו בחיפה שלושה קניונים גדולים (קניון חיפה, הגרנד קניון ולב המפרץ) ועוד כמה בטבעת החיצונית לעיר. אלה חיסלו כמעט לחלוטין את המסחר העירוני, ובכלל זה גם את מרכז חורב שהפך עייף, לא רלוונטי וכנראה גם לא רווחי. על מנת להחיות את מרכז חורב החל לפני יותר משנה שיפוץ מאסיבי בתוך המבנה ומחוצה לו בתכנון אדר' משה צור (אדר' אחראי דני אוחנה). ככל הנראה, מטרת השיפוץ הינה אחת: להפוך אותו לעכשווי ולשדר "אני חדש", ולאור זאת ניתן לבחון את השינויים העיצוביים והתכנוניים שנערכו בו.
חוץ
השינוי החיצוני של מרכז חורב כולל שני מרכיבים עיקריים: תיבת זכוכית שהוצמדה למבנה וחיפוי חדש לחלקו התחתון.
תיבת הזכוכית היא אולי המעשה התכנוני החכם ביותר בשיפוץ המבנה. התיבה פותחת את המבנה החנוק החוצה אל הצומת העמוס ורומזת לעוברים ולשבים על החיים שיש בתוך המרכז. היא מסמלת את התחדשותו של המבנה ואת הגעת הקדמה אליו באמצעות השימוש בחומר שעדיין מסמל עכשוויות – הזכוכית. עם זאת, תיבת הזכוכית רמסה את רובה של הכיכר הציבורית ששימשה מקום להפגנות, ועם מיעוט המפגינים בחיפה אין זה מפתיע. מי צריך מקום להפגנות כשיש נעליים ב-50% הנחה? רחבת הכניסה החדשה הצליחה לעצבן אותי מאוד, הן בשל העובדה שאין בה שום אלמנט נופי ואין בה צל והן בשל העובדה שרמפת הנכים (אלמנט חשוב מאין כמותו) נוגס במדרכה ומשאיר מעבר צר מאוד להולכי רגל במקום שבו עוברים המוני אנשים מדי יום.
החיפוי שנבחר לחלקו התחתון של המבנה הינו חיפוי של אריחי זכוכית בצבע כהה. הצבע השחור הפך לטרנד עיצובי חזק מאוד בשנים האחרונות והוא מופיע גם בתוך המבנה. במסגרת זו, אחת הבחירות התמוהות שעשו המתכננים היא החיפוי לרחוב פיק"א של אריחי זכוכית עם הדפס של עצים ערומים (בשלכת או אחרי השריפה, מה שתבחרו). המתכננים כנראה לא שמו לב שהחזית הזו היא לא קיר בסלון הביתי של מישהו שאפשר לתקוע בו תמונה סתמית, אלא זהו קיר בסלון העירוני שצריך היה לקבל התייחסות טובה יותר. העובדה שחיפה ירוקה מאוד ומלאה בעצים, יוצרת הקשר לא ברור לתמונה זו, ואין ספק שיכולנו להרוויח מחזה טוב הרבה יותר אם מישהו היה משקיע מעט יותר מחשבה.
פנים
קו העיצוב העכשווי ממשיך גם בתוך המבנה: רצפה דמוית פרקט, ספסלים בקווים נקיים, גרפיקה בלבן על גבי שחור המתכתבת עם הטרנד השחור-לבן המופיע בכל מקום, ותקרה עם גופי תאורה הכוללים רצועות לד צרות וארוכות. אולם ללא שום ספק, הפרט העיצובי הייחודי ביותר בתוך המבנה הוא התקרה של הקומה העליונה, אשר יש בה הנמכות תקרה בעלות זוויות שונות המופרדות בפסי תאורת לד. זו תקרה מעניינת מאוד היוצרת התייחסות עיצובית מעט שובבה לאלמנט הפשוט הנקרא "תקרה".
לא ניתן להתעלם מכניסתן של חנויות הקורצות לבעלי האמצעים להיכנס אל הקניון, מה שמעלה את השאלה אם זה מה שמרכז עיר צריך? קניון לעשירים? האם לא היה נכון יותר שיהיה זה מקום שימשוך קהל רב, לרבות קהל צעיר?
תדמית
דרך נוספת להיות עכשווי ו"מגניב" היא מיתוגו של הקניון. העברית כידוע לנו היא "פאסה", ולכן שמו של הקניון שונה ל- Horev | The Mall (מתי ילמדו שלא מתרגמים שמות עם ח' לאנגלית?). בנוסף לכך, הפרסומות לקניון כוללות אימג'ים סתמיים לחלוטין ובהם נשים מאושרות, קפה, נעליים ועוד כמה פריטי אופנה המכוונים לפלח אוכלוסייה מאוד ספציפי. הצעה שבוודאי לא נשקלה היא למתג את הקניון כ"חיפאי". ככזה הממוקם באחד ממרכזיה של העיר, עם ותק של כ-30 שנה בעיר ועם זיכרונות של חיפאים רבים מהמקום. מיתוג כזה יכול היה לרמוז לחיפאים לחזור "הביתה", ולא לתת לנו עוד חוויה אנונימית וחיוורת שממנה יש לנו מספיק בכל אחד מהקניונים האחרים.
תהיות
כמו תמיד אנחנו נשארים עם השאלות: האם קניון בתוך העיר יתרום למסחר ברחובות מסביב או דווקא יחליש אותם? האם ניתן בכלל בכלים עיצוביים ותכנוניים להפוך מקום לאטרקטיבי? האם המקום יהפוך למוקד חזק, כזה שנמצא בתודעה העירונית שלנו, או לא? והאם נשקלה האפשרות להכניס עוד פונקציות למרכז, כמו מגורים או פונקציות ציבוריות אחרות שייתנו לו עוד גוון? רק הזמן יגיד מה יהיה על מרכז חורב, ואני בינתיים אמתין שם לאוטובוס מדי פעם.
