מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.
לפני כשנה וחצי, כתבתי כאן על בית הקהילות הגאות בחיפה שנמצא בין רחוב מסדה לצומת הרחובות קסל-בן יהודה-עמק הזיתים ואשר שוכן מול גינה קטנה. ארנון, מנהל הבית, סיפר לי אז שבעקבות כניסתו של בית הקהילות והשינוי שחל בפעילות במרחב הזה, העירייה מתכוונת לשפץ גם את הגינה שהייתה אז עמוסה בצמחייה עבותה, מוזנחת מאוד ועם הרבה סיפורים על הסכנה שיכול לעורר המעבר בה בשעות החשכה (חבר מהדר סיפר לי גם שהם מכנים את הגן "גן הביוב" וזה די מתאר את מה שהיה). כעבור שנתיים, עברתי באחד מימיו השמשיים של חודש ינואר האחרון ברחוב מסדה, כאשר ראיתי את הגן המחודש. מצד אחד התרגשתי, אולם מצד שני קצת התבאסתי, מיד תבינו למה.
גן קסל אשר שמו הרשמי הוא גן נתן (ע"ש נתן פאול ממייסדי הטכניון הסמוך) ממוקם בין הצומת של הרחובות קסל-עמק הזיתים-בן יהודה לבין רחוב מסדה, ומלבד גן בנימין, גן הזיכרון והגינה ברחבת הטכניון ההיסטורי הוא אחד הגנים היחידים בשכונה, ומכאן חשיבותו. רחוב "עמק הזיתים" ממשיך מהגן לכיוון רחוב הנביאים. כפי שניתן להבין משמו, רחוב "עמק הזיתים" נמצא מבחינה טופוגרפית בעמק (אותו העמק שממשיך אל ואדי ניסנאס), והוא נקרא על שם מטעי הזיתים שהיו מצויים באזור לפני שנבנתה השכונה. בתכנון של קאופמן לשכונה הגן לא מופיע, ונראה לי שהוא שטח "שארית" שהוסב ברבות השנים לגן.
הגן מעט "מסתתר" מהרחובות הסמוכים - מרחוב מסדה יש לרדת אליו בגרם מדרגות ומצומת הרחובות קסל, בן יהודה ועמק הזיתים יש שביל שמוביל אליו כך שקל לפספס אותו. כמו כן, הגן מוקף מבנים גבוהים, וזה, לצד היותו נמצא בעמק טבעי, הופך אותו לנמוך מאוד ביחס למבנים וגם מוצלל כתוצאה מכך.
התכנון מחדש של הגן בוצע על ידי אדריכלי הנוף של העירייה ולאחר שיתוף ציבור עם תושבי השכונה הכמהים לשדרוג המרחבים הציבוריים שבה. המרחב שמציע הגן המחודש מטופח מאוד והוסרו ממנו תשתיות עיליות שעברו בו. יש בו ספסלים, מתקני משחק לילדים, הצללה טבעית ומלאכותית, צמחייה ובה גם דשא. יש בו דאגה לעניין הנגישות (הבעייתי תמיד בחיפה המשופעת), תאורה, עבודה יפה עם הטופוגרפיה ביצירת ספסלי ישיבה עם קווים עגולים, ובכלל הוא מקום שהפך למזמין ונעים לעומת מה שהיה בעבר.
אולם בעיצוב החדש יש כמה פגמים מהותיים, אשר אפשר למצוא כמעט בכל מרחב ציבורי חדש או משופץ בעיר וגם בארץ.
הפגם העיצובי הבולט הוא עומס הגידור ומאחזי היד. הישיבה בטופוגרפיה משופעת, מספר גרמי המדרגות והרמפות שבגן הולידו את הצורך בהכנסת גידור ובמאחזי יד על מנת להישמע לחוק הקובע זאת. אולם העומס של הגדרות במקום הוא בלתי נסבל, ונדמה כי לא ניתנה הדעת עד הסוף על המראה שתיצור כמות כזו של גדרות. בשל העובדה שהגן משופע, מזוויות מסוימות רואים רק גדרות על גדרות, וחבל שהעניין לא טופל על ידי גידור מסוג שונה או אפילו שינוי בצבע.
עניין עיצובי נוסף שחסרה בו התייחסות הוא מתקני המשחק. מתקני המשחק שהוצבו במקום טובים ומספקים בעיקר להורים לילדים קטנים, הם מעוצבים בצורה חמודה, עונים לדרישות התקנים, יש להם משטח רך בתחתית וצל מלמעלה. יחד עם זאת, נשאלת השאלה מדוע בכל גן משחקים שמקימים, בוחרים למקם את אותם אלמנטי המשחק הקטלוגיים, גם אם כאן הם בשינוי אדרת? האם לא ניתן ליצור מתקני משחק מעוצבים, מגוונים, מסקרנים ומפתיעים כמו שקורה במקומות אחרים בעולם? הבחירה במתקני המשחק האלו מאכזבת מכמה סיבות: האחת, שילדים יודעים לדמיין וליהנות בכל כך הרבה צורות אחרות של משחק, לכן לא חייבים לספק להם מתקנים ספציפיים אלא אפשר לתת להם מרחב של צורות והם ירכיבו ממנו בכל פעם משחק אחר. השנייה, שהמתקנים קולעים לחתך גילאים מסוים, וסביר להניח שילדים יותר גדולים - שלא לדבר על בני נוער - לא ימצאו מה לעשות בגן וחבל. והסיבה השלישית, שמקור החומרים שנמצאים במקום הינו מעולם הפלסטיק, ונדמה לי שילדינו גדלים כמעט ללא חשיפה לאלמנטים טבעיים - חול, עץ, קש וכו'.
נקודה נוספת שחבל שלא הושם עליה דגש היא הקשר לבית הקהילות. אולי משום ששני הפרויקטים קרו בתקופות שונות, הקשר הפיזי בין הרחבה החיצונית של בית הקהילות ובין הגן רופף. אומנם בגן המחודש יש רמפה מהגן אל רחבת הכניסה של בית הקהילות, אך מדרגות הישיבה שברחבה זו מנותקות ולא מתחברות אל הגן, ובזה יש פספוס. גם העובדה שאין מסחר זעיר במקום, שיכול היה אולי להיות מופעל על ידי חבר'ה מבית הקהילות, יוצר שוב פספוס במימוש הפוטנציאל שבמרחב ציבורי פעיל.
אין ספק שהשיקום של הגן חשוב, בעיקר לאור מצבם ומספרם של המרחבים הציבוריים האחרים בשכונה. גם יש בי תקווה שהשכנות של המרחבים המתחדשים והסמוכים של בית הקהילות, גן קסל וההדריון ייצרו מרכז של שימושים ציבוריים מגוונים לתושבי השכונה. יחד עם זאת, חבל שענייני עיצוב נופי וחשיבה לעומק על מרחבים ציבוריים אינם מנת חלקה של עבודת העירייה. דוגמאות לכך ראינו בשיפוץ כיכר מאירהוף בקריית אליעזר, שיפוץ שכלל החלפת מדרכות ותשתיות אך היה נטול עיצוב לחלוטין; בהחלטה להפוך חלקים ממרכז זיו למרוצפים, בריצוף רחוב פשוט ביותר וללא חשיבה יתרה על אלמנטי רחוב/צל/תאורה/גינון; ואנחנו רואים את זה גם כאן. אפשר רק לקוות שהרוח האדריכלית החדשה שנושבת בעירייה מאז נובמבר, תיתן את אותותיה במהרה, כי המרחבים הציבוריים בכל העיר צריכים שיקום אבל גם עיצוב.
ותודה לד"ר שולי לינדר ירקוני מארכיון עיריית חיפה