מאת: אדר' אורליה קירמאיר. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.
בימים אלה מסתיים פרויקט בניית שער הכניסה הראשי לטכניון. בסוף שנת 2013 ביוזמת הנשיא, פרופ' פרץ לביא, הוכרזה תחרות פומבית לתכנון שערי הקמפוס על ידי הטכניון, בשיתוף עם עמותת האדריכלים, ובמקביל התקיימה גם תחרות במסלול סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה. במקום הראשון זכתה התוכנית של אדר' גבי שוורץ וסטודיו רולקה.
הגשר במהלך העבודות להקמתו. קיץ 2019. צילום: עומרי זילכה
השופטים התייחסו להצעה הזוכה ואמרו: "ההצעה לראות במבנה השער גשר נוח להולכי רגל ונקודות תצפית חדשות, יוצרת פתרון שהוא מרשים וצנוע כאחד. ההצעה קושרת היטב הולכי רגל אל לב הקמפוס ויוצרת פתרון שלם ורגיש המייצר הפרדה נאה בין מסלולי הולכי הרגל, האופניים ותנועת הרכב באזור השער. ההצעה מציגה התייחסות רחבה לטופוגרפיה, לנוף הקרוב ולנוף הרחוק ולשונות בין צורות השימוש של משתמשים שונים באזורי השערים. כל אלה תורגמו לתצורות העמדה ובינוי טובות, המעשירות את חוויית הכניסה לקמפוס".
בשל העובדה כי מדובר בפרויקט בעל ההיסטוריה הארוכה ביותר בתולדות הקמפוס, זה הזמן לחזור אחורה ולסקור בקצרה כמה מאבני הדרך במסלול שהוא עבר.
1. מבוא – הנגישות הבין-עירונית
בראשית שנות החמישים, כשהיה על הפרק למצוא שטח לקמפוס החדש של הטכניון, רצו קברניטי הטכניון אתר בעל נגישות טובה לצירי תחבורה בין-עירוניים, כמו האתר בטירת הכרמל שהוצע עבור קריית הטכניון בהתחלה. בשלב מאוחר יותר, כשמכוח הנסיבות התפשרה הנהלת הטכניון על האתר בנווה שאנן (קריית הטכניון של היום), היה ברור שהמקום מנותק מצירי התחבורה הבין-עירוניים.
בעיית הנגישות של הקמפוס נותרה בעינה עד היום עבור הבאים מחוץ לעיר וטרם נמצא לה פתרון הולם.
פתרונות חלקיים כגון השער הנוסף מנשר (בעל נגישות תחבורתית טובה יותר) והרכבל שמחבר בין הצ'ק פוסט לטכניון (אשר נמצא בתהליך ביצוע בימים אלו), תורמים לשיפור המצב.
2. הכניסה לקמפוס בתוכניות האב הראשונות בשנים 1953-1972
בתוכנית האב הראשונה של פרופ' א.קליין (1952) תוכנן כביש כניסה מרחוב מל"ל, הישר אל בניין המנהלה (בניין הסנט), עם חיבור לכביש הטבעת הפנימי של הקמפוס
דרך הכניסה תוכננה על ידי משרד אדריכלי נוף מילר-בלום במתכונת של דרך בשמורת טבע: שני נתיבים צרים הלוך ושוב, מותאמים לטופוגרפיה, במפלסים שונים ומדרכה או שביל מקבילים לדרך אך לא צמודים אליה. החיבור בין הכניסה לכביש הטבעת שימש "אזור מעבר" מהשטח העירוני לשטח בעל אופי של יער ושקט – הקמפוס. הבניינים הראשונים של המעונות היו טבולים ביער ולא נראו מהדרך, כך שבניין הסנט היה הבניין הראשון שקיבל את פני המבקר.
התוכנית השנייה, פרי עמלו של פרופ' ש. גלעד (1965), יצרה כביש כניסה חדש ורחב, במפלס קצת יותר נמוך, דו-סטרי, בעל שני נתיבי תנועה בכל כיוון ואי תנועה במרכזם, המוביל הישר למרכז הקמפוס תוך חיבור לכביש הטבעת באזור אולם הספורט. תוכנית זו שאפה לבטל את כביש הכניסה הישן. בפועל הכביש הישן לא בוטל.
הדרך החדשה שנסללה – "האוטוסטרדה" – הביאה לנזקים נופיים רבים. לעומת זאת, לדרך הישנה היו האיכויות הנופיות המיוחדות שלה, והנהלת הטכניון החליטה לשמרה.
כך נוצר מצב לא מתוכנן, שממש בכניסה לקמפוס מתפצלות שתי דרכים אל כביש הטבעת: הדרך הישנה הקטנה העליונה המובילה לבניין הסנט, והדרך החדשה הרחבה התחתונה המובילה אל מרכז הקמפוס. שתי הדרכים בכניסה לקמפוס, הפרשי הטופוגרפיה הקיימים בשטח והגבלות שנובעות מקרבת הגבול הסטטוטורי שבין שטח הקמפוס לשטח העירוני – הוסיפו לקשיים של האתר.
ב-1971 הכין משרד אדריכלים מילר-בלום סקיצות לשיפור מראה הכניסה: תוספת של רחבת כניסה, ביתן שמירה ,שילוט, תרנים. התוכנית לא בוצעה.
3. ניסיונות לשיפור הכניסה מחיפה לקמפוס בשנים 1973-1989
בשנת 1973 לקראת חגיגות יובל הטכניון (הלימודים במוסד התחילו בשנת 1924), החליט נשיא הטכניון דאז, אלוף במיל' עמוס חורב, לקדם פרויקט של שער הכניסה "שער היובל" במטרה לשלב בו מרכז מבקרים. המשימה הוטלה על האדריכלים אורה ויעקוב יער מתל אביב. הוכנו חלופות שונות אבל הפרויקט לא קודם, גם בגלל העלויות הגבוהות וגם בגלל קוצר הזמן לקראת החגיגות.
הפרויקט הציף שאלות לגבי משמעות השער: נקודת ביקורת בלבד? מקום סמלי? כרטיס הביקור של המוסד? מקום בעל משמעות בקמפוס? מה המיקום הנכון של השער בתנאים אלה? האם להפריד בין בידוק ושער כניסה במובן הרחב של המשמעות?
בשנים 1973-1974 בוצע בטכניון סקר תחבורה מקיף על ידי חברת מ.ת.ן. הסקר כלל בין היתר ספירות מוצא ויעד של התנועה החיצונית והפנימית בקמפוס וקבע כי לכביש הכניסה הישן תפקיד חשוב בהובלת התנועה בקמפוס וכי ביטולו יגרום לבעיות קשות בכניסה מבחינה תחבורתית. לכן המלצתם הייתה לשמר את המצב הקיים ולא לבטל את הכביש הישן.
תוכנית האב של 1986-1989 שהוכנה על ידי ארכ' א. קירמאיר וארכ' י. יער, הציעה להוסיף כניסות לקמפוס ממזרח: מנשר ומרמות יצחק העליון (מכביש דניה - נשר) במטרה לשפר את הנגישות אל הקמפוס על ידי חיבורו לצירי תחבורה ראשיים יותר.
בעקבות הקמת שכונת רמת אלון הצמודה לטכניון ותכנון כביש עוקף זיו, תוכנן גם הכביש העירוני התת-קרקעי החדש. כתוצאה מכך, הכניסה לטכניון הייתה למעשה בחלקה על גשר. הפן החיובי של התוכנית התבטא בכך שהשטח לאורך רחוב מל"ל בצידו הדרומי (לרגלי שכונת רמת אלון) נועד לבנייה ציבורית, דבר שהיה יכול להשתלב עם הפעילות הטכניונית.
הקושי בתכנון כניסה נאותה לקמפוס התחדד יותר: בנוסף להתפצלות שני הכבישים הפנימיים מיד בכניסה, וחוסר האפשרות להזיז את נקודת הביקורת לא פנימה ולא החוצה התווספו גם כביש עוקף זיו המתוכנן והיעדר תוכן משמעותי לאתר הכניסה, בהיותו מרוחק ממרכז הקמפוס.
4. ניסיונות לשיפור הכניסה לקמפוס בשנים 1990-2013
בניסיון לשפר את הכניסה נלקחו בשנות התשעים הצעות תכנון רעיוניות ממספר ממשרדי אדריכלים.
ההצעה הטובה ביותר הייתה של אדר' גליה וויזר, שהציעה בין היתר לפתח טיילת ברחוב מל"ל כדי ליצור
"הכנה" לקראת הכניסה לקמפוס. הקושי לטפל בשינויים ברחוב מחוץ לקמפוס, לצד העלויות הגבוהות של ביצועה, גרמו לכך שההצעה לא קודמה.
בסוף שנות התשעים, עם התקדמות תכנון פרויקט הרכבל מצ'ק פוסט לטכניון ולאוניברסיטה, הציע הטכניון לחברת יפה נוף למקם את התחנה של הטכניון בכניסה לקמפוס. מיקום זה היה מאפשר לתת שירות גם לטכניון וגם לתושבי הסביבה. הפרויקט יכול היה להשתלב עם חניון תת-קרקעי צמוד לכביש עוקף זיו ועם השימושים הציבוריים שברחוב מל"ל. ההצעה לא התקבלה וכך בין היתר הוחמצה אפשרות לתת סוף סוף תוכן למקום.
בשנות האלפיים, הוחלט לגייס כסף על ידי תרומה לצורך ביצוע פרויקט השער. אדר' דגן מושלי הוזמן להציע הצעות רעיוניות. מבין החלופות הרבות שהוצעו, החליט נשיא הטכניון דאז, אלוף במיל' עמוס לפידות, לבחור בחלופה צנועה כדי לצמצם בעלויות וגם בגלל האספקט הציבורי (לא להשקיע בשער ראוותני). הפתרון שנבחר היה ללא קירוי וכלל רחבה קטנה ואלמנטים ורטיקליים שיצרו נוכחות על ידי עמודי תרנים וקיר גבוה כחלק מהביתן האמצעי. התוכנית בוצעה בחלקה: הביתנים והרחבה בוצעו אבל האלמנטים הוורטיקליים לא נבנו.
5. אפילוג
עבדתי למשך 34 שנים כאדריכלית באגף הבינוי של הטכניון , מהן 19 השנים האחרונות כאדריכלית הקמפוס. מיומי הראשון בטכניון ליוויתי אישית את גלגוליו של הפרויקט. כשפרויקט מתגלגל כמעט 50 שנה, יש לזה סיבה! מרבית הנשיאים של הטכניון רצו לטפל בשער הכניסה. במבט ראשון זה נראה תמיד פרויקט פשוט, מוגדר ועם עלויות צנועות. היה זה מתפקידי ליידע אותם על מורכבות בעיות האתר, על העלויות הגדולות שצפויות ועל הקטנת רמת הציפיות מהתוצר הצפוי, בתנאים אלה.
לזכותו של פרופ' פרץ לביא, נשיא הטכניון היוצא, ייאמר שהפעם הפרויקט לא רק תוכנן אלא גם בוצע.
הפרויקט השתלב בערכים הנופיים הקיימים והדגיש את נקודת המעבר – את השער. יחד עם זאת, הפרויקט לא נתן מענה לתנאי העבודה של השומרים שנותרו חשופים לתנאי מזג האוויר. הגשר להולכי הרגל שבכניסה הוא אלמנט עיצובי וקיים ספק רב לגבי "הפונקציונליות" שלו. קשה להאמין שהולכי רגל ישתמשו בו באופן שוטף.
באשר ליצירת מרחב ציבורי הולם, הדבר יצטרך להמתין ליצירת תנאים מערכתיים בכל הסביבה שיאפשרו זאת. תוכנית האב החדשה של הטכניון מייעדת את אזור המעונות הסמוכים לכניסה (נווה ריפקין / המעונות הישנים) לבנייני ציבור. השטח העירוני בהמשך רחוב מל"ל הדרומי הינו גם שטח למבני ציבור. דבר זה פותח אפשרויות של חיזוק ממשקים בין הקמפוס והעיר תוך סיכוי ליצירת מקום בעל משמעות בכניסה למוסד.