מאת וצילום: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.
מכירים את זה שאתם עוברים הרבה פעמים ליד משהו ואז לפתע אתם מתאהבים בו? ככה קרה לי עם מבנה הרונדו שבטיילת לואי. עשרות פעמים עברתי בטיילת ובאחד מאחרי הצהריים של יולי, בעוד הבת שלי רצה הלוך ושוב, לפתע כאילו נחתה עליי הארה ולא הפסקתי להתפעל ולהתרשם ממנו דקות ארוכות. לא הבנתי איך זה לא נחת עליי עד היום.
מבנה הרונדו הוא מבנה השייך לבית המלון "דן כרמל", אשר החל לפעול בשנת 1963. למרות שהמבנה שייך למלון, הוא ממוקם מעל טיילת לואי וכמעט ולא בתוך שטחו של המלון. הצורה שבה המלון יושב על הטיילת כמו פסל סביבתי ענקי, כשהוא חורג מכל מה שאנחנו מכירים באדריכלות המודרנית בנוגע לקווי בניין ומגרש (מהם אסור לחרוג על פי חוק), הופכת אותו למבנה ייחודי ופורץ דרך - וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על התכנון שלו והעיצוב שלו. החדירה שלו לתחומי הטיילת מייצרת מופע חד פעמי, שילוב של מבנה עם מרחב ציבורי, אשר כל אחד מהם יוצא נשכר מנוכחות השני.
את בית המלון, כמו גם את מבנה הרונדו, תכנון שמואל רוזוב, אחד מהאדריכלים הבולטים שפעלו בחיפה ובארץ בכלל, אשר השאיר אחריו מאות מבנים שאת חלקם אתם בוודאי מכירים: מבנה התחנה המרכזית "אגד" בבת גלים (אותו תכנון יחד עם ארי רוזוב, אריה שרון, בנימין אידלסון ואריה פריברגר), בית רוטנברג הסמוך למלון, קולנוע "ארמון" שנהרס בינתיים, בניין אולמן (המבנה "האהוב" ביותר על סטודנטים בטכניון) ועוד.
רוזוב תכנן את המלון ואת מבנה הרונדו על פי עקרונות הסגנון הברוטליסטי ששלט באותה התקופה. שניים מהמאפיינים העיקריים של הסגנון הם, מצד אחד, השארת הבטון חשוף ללא חיפוי מתוך אמונה שהבטון הוא ה"אמת" של החומר ויש להראות אותו, ומצד שני, עבודה מקסימלית עם הבטון להדגשת תכונותיו והאפשרויות הטמונות בו. עד היום, חמישים שנה לאחר שהסגנון רווח, העולם מתחלק לאלה ששונאים מבנים ברוטליסטים ואלה שאוהבים אותם. בשנים האחרונות, לאחר שעבר מספיק זמן ונוצרה פרספקטיבה מספיקה לבחון את הסגנון הזה, התחילו גם לדבר על המבנים בסגנון הזה בהקשרים של שימור.
המבנה פוגש את הטיילת באמצעות עמודים שהוא "מוריד" אליה, אבל אלה לא יורדים בצורה אנכית ו"סטנדרטית" אלא יורדים בזווית. בכך מדגים האדריכל את יכולות העבודה עם בטון כחומר שהוא קונסטרוטיבי ובד בבד מאפשר יצירתיות שלא פוגעת בקונסטרוקטיביות הזו. ה"ישיבה" הזו על הטיילת כמו חללית שהורידה רגליים ותכף תנחת, יצרה רחבה הנקשרת לטיילת. על התקרה של הרחבה, ישנה עבודה אחרת בבטון והפעם משחק בתבניות של יציקת הבטון, דבר אשר יצר תבליט "דמוי שמש" שיחד עם צורתו המעט כיפתית של הגג יוצר עניין גם בחלק הזה של המבנה.
אך ללא שום ספק את ההצגה גונב גג המבנה, זה שמעל המסעדה. גם בו מראה לנו האדריכל את יכולותו הנהדרת של הבטון להוות אלמנט שאפשר לפסל כיד הדימיון ויחד עם זאת לקבל גג העונה לצרכים הדרושים ממנו. גגות דומים לזה שבמבנה הרונדו מבחינת העבודה עם בטון ניתן למצוא בכמה מבנים בקמפוס הטכניון: בית הכנסת בתכנונו של אדר' אהרון קשטן, אולם צ'רצ'יל בתכנונם של אריה שרון ובנימין אידלסון, אולם הספורט בתכנונו של נחום זלקינד ועוד. בכל המבנים האלו הגג מהווה כתר למבנה והוא מרכיב חשוב באיכותו האדריכלית.
גגות במבנים ברוטליסטיים בקמפוס הטכניון: למעלה בצד ימין ובאמצע - גג אולם הספורט. למעלה בצד שמאל - אודיטוריום צ'רצ'יל (צלם: פריץ כהן). למטה - גג בית הכנסת.
אי אפשר שלא להתלהב ממבנה הרונדו ולהתאהב בו. הוא אחד מהמבנים שקנה המידה שלהם קטן אבל כל פרט בו מושקע כל כך עד שהמבנה הופך להיות אייקון אדריכלי, כזה שאתה מתגאה שקיים בעיר שלך ושאתה מתפעל מיופיו בכל פעם שאתה עובר לידו. כשעברתי לידו בפעם האחרונה עברה לי בראש מחשבה שלא נותנת לי מנוח על העושר האדריכלי הרב שיש בחיפה, אשר רובו לא מוכר ואשר אין כלפיו הוקרה מספקת. גם במקרה של הרונדו, התחושה ברחבה שהוא מייצר במפלס הטיילת קצת מדכאת, עם ספסלים גנריים שהונחו שם ללא כבוד למבנה החשוב והרגשה כאילו הזמן עצר מלכת אי אז, כשהמפורסמים הכי גדולים היו מגיעים אליו.
לעוד פרטים על מבנה הרונדו ובית המלון דן כרמל אתם מוזמנים לקרוא בכתבה של מיכאל יעקובסון במגזין Xnet.
תודה לאדר' ד"ר הדס שדר על הסיוע בהכנת הכתבה.