מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.
לולא גרתי בחיפה, כנראה הייתם מוצאים אותי בירושלים. התחושה שאתה הולך בתוך שכבות של היסטוריה, הצריחים והקשתות, בליל השפות והקסם בסמטאות העיר העתיקה, כל אלו מביאים אותי לשוטט בה מתי שאני רק יכול. על יחסי האהבה-שנאה שבין תל אביב לבין ירושלים נכתב לא מעט אך על הקשר שבין חיפה לבין הבירה לא נכתב עד היום כל כך הרבה. לכן, לכבוד יום ירושלים, החלטתי לכתוב על שלוש נקודות השקה בין חיפה לבין עיר הבירה.
אבן
החובה לחפות את המבנים באבן בירושלים ידועה לכולם. תיקון מספר 1 בתכנית המתאר של ירושלים מימי הבריטים קובעת כי "קירותיהם החיצוניים ועמודיהם של בתים וחזית כל קיר הגובל דרך יהיו מצופים אבני גזית טבעיות מרובעות". אין ספק שחלק ניכר מאופייה הבנוי הייחודי של ירושלים קשור בתקנה זו. אבל האם ידעתם שגם בחיפה הייתה חובה כזו? שלטונות המנדט החילו את התקנה לגבי חיפוי אבן גם בחיפה, אך בניגוד לירושלים התקנה לא החזיקה זמן רב. כאשר הופעל בית החרושת למלט "נשר" בשנת 1926, השיג הגוף שייצג אז את היהודים בעיר ("ועד הדר הכרמל") אישור לגימור הבתים בטיח ללא ציפוי אבן. בין היתר, הדבר נעשה על מנת למנוע תלות בקבלנים ערבים, שהיה להם מונופול על עבודות האבן לבניין.
בשכונות ותיקות רבות בעיר, ניתן לראות עדיין לראות בתים מחופי אבן מאותה התקופה שבה הדבר היה חובה. לדעתי, האבן לא התאימה לחיפה האנרגטית והנמרצת של שנות העשרים והשלושים, והבטון והטיח ייצגו נאמנה את רוח החדשנות של אותה התקופה בעיר. אולם אותם בתים שכן חופו באבן, בעלי ה"אופי הירושלמי", נותנים לנו אפשרות לדמיין מה היה קורה אילו נותרה התקנה תקפה עד היום. כיצד חיפה הייתה נתפשת אם כל בתי העיר היו מחופים אבן? האם רחובות חיפה היו ייחודיים יותר? האם הבתים היו נאים יותר? נותר לנו רק לדמיין.
רחוב
בכל עיר שמכבדת את עצמה בארץ יש רחוב על שם ירושלים. בדרך כלל רחובות אלו הם רחובות מרכזיים וארוכים, אולם בחיפה המצב שונה. רחוב ירושלים אשר בשכונת הדר מתחיל ברחוב בלפור ומסתיים בגן בנימין ואורכו כ – 380 מטרים בלבד, כך שאפילו רחוב מסדה ארוך יותר ממנו.
יחד עם זאת, רחוב ירושלים הוא אחד הרחובות היפים בעיר ובעבר היה גם לאחד הרחובות היוקרתיים בשכונת הדר. ברחוב מבנים רבים בסגנון האקלקטי והבינלאומי (המוכר בשמו העממי כבאוהאוס), שדרכם אפשר להרגיש את ההוד שהיה ברחוב בשנותיה הגדולות של הדר. כמעט על כל מבנה ברחוב ניתן לכתוב הן מההיבט האדריכלי והן מההיבט הההיסטורי והוא היה לביתם של רופאים, עסקנים, ראשי עיר (אבא חושי ויוסף אלמוגי התגוררו בו), אנשי חינוך ועוד. למרות ההזנחה ותוספות הבנייה, הרחוב הוא שדרה של אדריכלות משובחת עם פרטי בניין מיוחדים ועושר עיצובי רב.
מבנה אחד שראוי להזכיר הוא בית מס' 5 – בית אליהו ושרה מזרחי. בית גדול מימדים ומחופה אבן עם סוגי קשתות שונים, מרפסות ועליית גג, אשר החל להיבנות בשנת 1922 ושופץ בצורה מעודנת בשנה שעברה. המבנה שימש בעבר בין היתר גם כבית ספר פרטי וכבית אבות, היווה קורת גג ל"בית סדנאות הציור" וכיום משמש כבית דירות אירוח. מבנה שני שראוי להזכיר הוא בית מס' 24 – בית סגל אשר תוכנן ע"י האדריכל יוסף ברלין ונבנה בשנות ה20. בדומה לבתים אחרים ברחוב גם מבנה זה מחופה אבן, כאשר חזיתו לרחוב ירושלים היא ללא שום ספק אחת החזיתות המהודרות הקיימות ברחוב ובשכונה כולה, עם שתי מרפסות הנישאות על עמודים ניאו קלאסיים וגמלון אבן מהודר.
בירה
ירושלים היא בירתנו הנצחית, פוליטיקאים אוהבים להצהיר, אבל מה לגבי חיפה? האם היא גם בירה של משהו? רבים מכם יגידו בירת הצפון! אבל האם זה נכון? האם חיפה מהווה עיר גדולה וחשובה עבור תושבי הצפון? האם חוץ מטיפולים רפואיים או התמודדות מול סבך בירוקרטי הם נוהרים אליה לבילוי, לתרבות או לנופש?
בעידן בו ערים ממתגות את עצמן, האם חיפה צריכה למתג את עצמה כבירה של משהו? האם היא הבירה הירוקה של ישראל? או בירת הזיהום? מה עם בירת המדרגות? או בירת הדו-קיום? לדעתי, ללא שום ספק, חיפה היא בירת הפוטנציאל הלא ממומש. בירת העוד-רגע-יקרה-כאן- משהו-גדול (כבר עשרים שנה).
אגב, האגדה מספרת שעם קום המדינה, משהיה חשש שירושלים לא תישאר בידינו ולא תוכל לשמש כבירה, עלתה הצעה של גולדה מאיר שחיפה תהיה הבירה. ההיסטוריה אומנם פסקה לטובת ירושלים, אבל מעניין לחשוב מה היה קורה לו הייתה חיפה בירת ישראל. איפה הייתה הכנסת והיכן בית המשפט העליון? האם היינו מייבאים אלינו את המתח התמידי שיש בבירה? ובאיזה בית היה מתגורר ראש הממשלה? אולי באחד מהבתים ברחוב ירושלים?
ואחרי שתעלו את ירושלים על ראש שמחתכם, תגידו תודה שנשיאי ארה"ב אינם באים לבקר כאן אצלנו בחיפה, אחרת בחיים לא הייתם מצליחים לעבור את הפקק בחורב…
Comments