• אדר' עומרי זילכה

על עיצוב המרחבים הציבוריים בעיר - מרכז זיו כדוגמה

עודכן ב: 5 אוג 2019

מאת וצילום: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.


כשהתחלתי ללמוד בטכניון, אי אז לפני כעשור, גרתי בתחילה כשנתיים בנשר, ובכל פעם שהגעתי למרכז זיו הייתי מוקסם. לקח לי זמן להבין ממה אני כל כך מוקסם, והיום אחרי שיטוטים אינסופיים בו והיכרות עמוקה איתו, אני יכול להגיד שהשילוב של חיי הרחוב, המקומיות, מגוון העסקים, הפשטות וכמות האנשים ברחוב היא מה שקסם לי. יש בו משהו עירוני-מקומי במיקום מרכזי שעובד טוב ויעידו על כך אלפי האנשים שעוברים בו מדי יום. מאז שעברתי מנשר לחיפה אני גר סמוך למרכז זיו, ועד היום אני מוקסם ממנו והוא מהווה מקום שאני (ואנחנו) מגיעים אליו כמה פעמים בשבוע.


מרחבים ציבוריים פעילים כמו זה שבמרכז זיו מהווים את ליבה של הפעילות העירונית, והם המקום למפגש, בילוי, פעילות מסחרית, הפגנה, משחק, סידורים וסתם בשביל לצאת ולראות פעילות אנושית מגוונת. בעיניי אלו המקומות הטובים ביותר בעיר, המתמצתים את מה שיש לעיר להציע והופכים אותה מאוסף של רחובות ומבנים לזירת התרחשות דינמית ומעניינת. ככאלה הם צריכים לקבל טיפול עיצובי ותכנוני שיהיה חכם, אסתטי ויעיל ושיאפשר כמה שיותר שימושים ולכמה שיותר שכבות גיל באוכלוסייה.


בישיבותיי הרבות במרכז, עם גביע יוגורט לרוב, על המדרגות של בנק מזרחי-טפחות, לא פעם תהיתי מדוע המרכז נראה כך - כמה עצים בודדים, ריצוף אגרגט וספסלים בנויים, פחי זבל, אוסף של שלטי חנויות ללא קשר ביניהם, דוכן של מפעל הפיס - וככלל עיצוב מיושן ודי משעמם. בדמיוני ראיתי את המרכז מקבל טיפול עיצובי ונופי חדשני, כזה המכבד אותו, המתחבר לנעשה בעולם (ונעשה הרבה!) בתחום המרחבים הציבוריים, ומעניק לנו המבקרים חוויה מדהימה.



מרכז זיו בין הרחובות ברל וחנקין


לצערי, המרחבים הציבוריים בארץ לוקים כמעט כולם באותו התסמין - הם נראים ישנים, עייפים, לא רלוונטיים ואינם מושכים כמקום לבלות בהם. אולי זה קשור לתקציבים, אולי להיעדר מודעות למרחבים האלו ואולי פשוט כי אדריכל או אדריכל נוף היא מילה גסה ואת ההחלטות מקבלים הרבה פעמים פקידים שבינם לבין עיצוב אין כל קשר.


בחודשים האחרונים החלו עבודות במרכז זיו, הפעם בצידו הצפוני של רחוב שלום עליכם (הצד שמתחיל בדומינוס פיצה וממשיך עד הביגה). הדשא והצמחייה שהיו במקום נעקרו לטובת הרחבת המדרכה על מנת שהעסקים יוכלו להוציא שולחנות וכיסאות החוצה. בתחילה התנגדתי להוצאת הדשא והצמחייה שהיו במקום והיוו (גם אם לא היו שימושיים כל כך) פינה ירוקה בלב אי של בטון, מקום למים לחלחל ולקצת טבע בעיר שקוברת את עצמה בבטון. משהחלו העבודות, קיוותי שהן לפחות יישאו עימן בשורה של התחדשות אמיתית, של עיצוב עירוני חדשני ואסתטי למרחב כולו, אך תקוותיי היו לשווא. במרוצת החודשים הדשא הוחלף בריצוף אקרשטיין שגרתי להחריד, שהונח בצמוד לריצוף הישן (כך שאפילו את כלל הריצוף בצד הזה של הרחוב לא החליפו, וזה אקט שצריך לבייש את העירייה), הותקנו כמה מנורות רחוב, ולאחרונה הונחו כמה ספסלי בטון שיש בהם חן מסוים ותו לא. ההבנה שהמרחב הציבורי האהוב עליי הוא אוסף של החלטות של דרג נמוך באגף כלשהו בעירייה וששמו בו אוסף של פריטי קטלוג הכעיסה ועיצבנה אותי. אני משוכנע שלמישהו הייתה כוונה טובה במה שהוא עשה, אבל עם כוונות טובות לא הולכים למכולת - או במקרה הזה לא מעצבים מרחב עירוני. בשביל זה יש אנשי מקצוע, וצריך לתת להם את החופש ואת המשאבים להעניק לעיר מקומות שיהוו מוקדי משיכה. בזה עיריות ברחבי העולם (וגם קצת בארץ) משקיעות את מיטב מרצן.



צידו הצפוני של רחוב שלום עליכם בטרם תחילת העבודות במקום

צידו הצפוני של רחוב שלום עליכם לאחר סיום השיפוץ. היה שווה לא?


לפני שתשאלו מה כבר היה אפשר לעשות שם או מה הבעיה עם מה שעשו, תנו לי להראות לכם כמה דוגמאות מהעולם, למרחבים בקנה מידה דומה, שקיבלו טיפול אדריכלי ראוי ואשר מכבדים הן את המקום והן את המבקרים בו. דמיינו לכם מרחבים כאלו כאן, האם זה יותר מדי לבקש?



Old-town public space, Banyoles, Spain. Josep Mias Architects.

Bench micropark, london, UK. WMBstudio.



Santa Bárbara Square, Madrid, Spain. Nieto Sobejano Architects.



Favara, Italy. OFL Architecture.



BAILEY PLAZA Cornell University, Ithaca, NY .Michael Van Valkenburgh Associates

הגיע הזמן לשאול מדוע המרחבים הציבוריים שלנו לא יכולים להיראות אחרת? מדוע לא יכול להיות להם מתכנן שיש לו הכשרה בתחום התכנון והעיצוב? מדוע אין בעיר שלנו תחרויות לעיצוב המרחבים הציבוריים? (ולשם השוואה ראו את התחרויות שנערכו בשנים האחרונות בירושלים על עיצוב בריכת ממילא, כיכר ציון, כיכר ספרא ועוד.) למה המרחבים הציבוריים שלנו נראים כל כך רע? האם זה מה שאנחנו שווים ולא מגיע לנו יותר? לצערי, בזמן שהכתבה הזו החלה להיכתב אצלי בראש, החלו להתקבל עוד ועוד תלונות על הרס של נחל זיו הסמוך למרכז זיו בשל עבודות הבנייה במתחם ברחוב ברל הסמוך, וזה כמובן קשה וכואב הרבה יותר ממה שנעשה במרכז עצמו. לצערי, העיצוב בארץ הוא תמיד בגדר "מותרות" ותמיד יש את "החיים עצמם", שבמקרה שלנו הם לקוות שבכלל יהיו מרחבים ציבוריים כלשהם ולא רק איי בטון או קופסאות למגורים. נותר לנו לקוות שההנהגה החדשה בעיר תדע לתת את הטיפול האדריכלי הנכון לכל המקומות האלו בעיר ושכולנו נדע לבקש ולשאוף ליותר מהרמה הבסיסית שאנו מקבלים, כי מגיע לנו יותר.


ולסיום, עבודת אמנות רחוב של האמן Zivink בפאב "המכלת" החדש יחסית במרכז זיו. על אחיו המוכשר לא פחות כתבתי כאן בעבר.




©2018 by פינת רחוב - בלוג עירוני חיפאי. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now