מאת: אדר’ עומרי זילכה. צילום: אירה דרוינוב. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.
פעמים רבות יצא לי לעבור ליד מבנה ’’הכוורת’’ ברכב ולתהות על התכנון והעיצוב הלא שגרתיים שלו. עד שפעם אחת עברתי לידו רגלית, נכנסתי פנימה והתרגשתי. כן, כן, התרגשתי ממש! יוצא לי הרבה להיכנס למבנה ולהתלהב... אבל להתרגש? זה שמור למבנים יחידי סגולה.
1. קצת היסטוריה
מבנה הכוורת ממוקם בפינת הרחובות חורב ויאנוש קורצ’ק, במגרש שעליו שכנה הווילה של אפרים אילין שהיה מחלוצי תעשיית הרכב בארץ ותרם רבות לביטחון המדינה (ממליץ לקרוא עליו, אדם רב פעלים). בשנת 1994 חתמו היזם ישראל ורנסקי ואילין על עסקת קומבינציה, במסגרתה ביקש הראשון להקים בניין עבור עשירי חיפה, ומודעות הפרסום לפרויקט מראות שהוא אכן שווק כך. האדריכל שנבחר לפרויקט היה רם כרמי והתכנון החל. התוכניות החלות על המגרש לא אפשרו לבנות את המבנה כפי שהוא היום, ולכן הוגשה לאישור תוכנית הכוללת שני מבנים נפרדים (בצורה הדומה לזו של המבנה כפי שהוא היום). במקביל קידם ורנסקי את האישורים הנדרשים לאיחוד שלוש התת־החלקות עליהן ממוקם הבניין, אלא שאז הוא נתקל בהתנגדויות השכנים שניסו ’’להרוויח’’ על חשבון הבניין החדש ו’’לסחוט’’ מהיזם כל מיני הטבות. ההתנגדויות הולידו עיכובים בבנייה ואלה הולידו ביטולים לדירות שנרכשו על ידי עשירי חיפה, ביניהם האחים עופר, שמעון שסטוביץ ועוד. היזם נכנס לקשיי מימון שהובילו את הפרויקט להשלמה באופן חסר ביחס למפרט שתוכנן. עיתונות התקופה מלאה בכתבות על הפרויקט, שהיה אז נושא השיחה הכי חם בתחום הנדל’’ן, לרבות טענה כי עיכוב הפרויקט היה מתוך ועדות העירייה במטרה ״להשתיק״ את הביקורת של האדריכלית, ד״ר אריאלה ורנסקי, מי שהייתה אשתו של הקבלן והעבירה ביקורת רבה על התנהלות העירייה דאז.
אך עד כמה שהיסטוריית ההקמה של המבנה מעניינת, האדריכלות של הבניין מעניינת עוד יותר והיא דורשת התעמקות. המגרש עליו שוכן הבניין הוא בגודל כ-6 דונם (איחוד של שלושה מגרשים). בבניין 47 דירות בחמש קומות יחד עם עוד שתי קומות של חניה תת-קרקעית. הדירות כוללות בין 3 ל-7 חדרים (דירת שבעה חדרים הינה איחוד של שתי דירות) וגודלן נע בין 57 ל־188 מ״ר. זהו מבנה עצום מימדים שאינו דומה לשום מבנה מגורים אחר בעיר, ודי להסתכל בתצלום האוויר וביחס שבין גודלו לבין גודל המבנים הסמוכים כדי להבין את הדבר. למבנה שני אחים "תאומים": פרויקט "בית רוזמרין" בהרצליה פיתוח, שבנייתו הסתיימה בשנת 1991, ופרויקט "כרמי צהלה" בתל אביב, שבנייתו הסתיימה בשנת 2004.
2. החצר הפנימית
הכניסה לבניין (להולכי רגל) עוברת דרך שער קשתי הפונה לצומת הרחובות קורצ’ק וחורב. לאחר מבואת כניסה חיצונית ופנימית בה הייתה בעבר עמדת שומר, מגיעים אל החצר הפנימית של המבנה שהינה בת שתי קומות מדורגות, והעליונה בהן פתוחה לשמיים. בחצר הפנימית ממוקמות שתי המעליות של המבנה וכן גרמי המדרגות, והיא ליבו של המבנה והמקום המיוחד ביותר שבו. גודל החללים הציבוריים במבנה שווה לגודל החללים הפרטיים שבו, דבר שלרוב לא נתקלים בו בשום מבנה מגורים אחר. זה מעיד על התכנון האיכותי והייחודי, אבל גורר גם עלויות בנייה גבוהות ותחזוקה לא פשוטה.
בניין היושב סביב חצר פנימית הוא טיפולוגיה (=סוג) של בניין שאינו רווח כל כך בארץ, במיוחד לא בעשורים האחרונים, ובעיקר בכך נמצא ייחודו של הבניין. כל הדירות במבנה פונות אל החצר הפנימית והגישה אליהן הינה רק דרכה. מטרת החצר הייתה לייצר מקום מפגש לשכנים והיא מהווה גם היום מקום למפגש, ספורט או סתם שיטוט. לא ביקרתי כאן בתקופת סגרי הקורונה, אבל אני יכול לנחש שדיירי המבנה נהנו מהעובדה שיש להם מרחב ציבורי בפתח הבית. היופי בחצר הזו הוא שהיא מלאה עניין ומבטים, פרטים אדריכליים, נקודות תצפית, והיא גם מוארת באור טבעי. הרגשת העולם הפנימי שיש במבנה חוזרת בהרבה פרויקטים של האדריכל ולא בכדי. כרמי התחנך על ברכי הסגנון הברוטליסטי, שחוץ מאימוץ הבטון החשוף והדגשת הקונסטרוקציה דגל גם במבנים גדולים שמכניסים את העיר פנימה אל תוך המבנה. קחו למשל את מבנה אוניברסיטת חיפה העצום או דיזינגוף סנטר בתל אביב (שניהם לא של כרמי אלא מובאים בתור המחשה) ותבינו על מה מדובר.
3. פרקטיות
ואחרי שמתאהבים ביצירה האדריכלית הזו עולות ובצדק גם שאלות פרקטיות. אחת מהן היא למשל הדירות. אחד האתגרים ביצירת מבנה אדריכלי עם צורות לא רגולריות טמון ביצירת חללי פנים נוחים לשימוש. כרמי לא איכזב והדירות לא נפגעו כתוצאה מהתכנון החיצוני הייחודי. נכון שיש בדירות קירות קטומים וזה יכול ליצור בעיות בסידור החללים או בריהוטם, אולם נראה שהקירות האלה לא פוגמים בחללים בצורה משמעותית ושסך הכל הדירות מעניינות יותר בתכנונן מדירות רגילות שאנו מכירים.
שאלה נוספת היא שאלת התחזוקה. תחשבו על הסיוד של החלל הציבורי על פני גודלו הרב, על כמות גופי התאורה שיש בו, או על הניסיון לשמור אותו נקי. אם בבניין "רגיל" הדברים האלו מורכבים ודורשים ועד בית או חברת ניהול טובים, בבניין כזה הדבר דרוש פי כמה וכמה.
4. ציבורי-פרטי
בבניין עם כל כך הרבה ’’ציבורי’’ אחד האתגרים הגדולים הוא ליצור גם הרגשה פרטית. כרמי יוצר את ההרגשה הזו באמצעות מעבר הדרגתי משיא ה’’ציבורי’’ שנמצא בחצר הפנימית, אל הדירות עצמן המהוות את שיא ה’’פרטי’’. הוא מייצר זאת באמצעות מהלכי מדרגות נפרדים באזורים שונים במבנה, מסדרונות לקבוצת דירות, שבילי הליכה המובילים רק לשתי דירות, ובשני מקרים שביל פרטי המוביל רק לדירה אחת. גם הכניסות לדירות שקועות מהחזית למסדרון וכך נוצרת תחושת פרטיות גדולה יותר בכניסה אל הבית. אבל היחס בין הציבורי לפרטי לא מסתיים רק כאן, וכל דירה מפנה לפחות חלון אחד לחצר הפנימית. בחלק מהמקרים זהו המטבח, אבל במקרים אחרים זהו חדר השינה. מצד אחד, נוספת כך תחושת ’’חיים’’ לחצר הפנימית - לא רק חלונות לשטחי שירות של הדירות פונים אליה אלא גם חלונות לפנים הדירה, וגם לבני הבית זה מוסיף עניין כי הם יכולים להביט על ההתרחשות בחצר הפנימית בעודם עובדים במטבח. מצד שני הפניה כזו, שלעיתים היא ישירה מאוד, יכולה לפגוע גם בתחושת הפרטיות.
5. פרטים
אחד הפרמטרים בהם בניין איכותי נמדד הוא כמה עושר יש בפרטי הבניין שבו, ומבחינה זו הכוורת היא בניין עשיר ביותר. הפרטים המעניינים ביותר שאני מצאתי היו בגרמי המדרגות המרכזיים, שם נבנה עמוד פלדה מרכזי המחזיק מוטות פלדה קטנים יותר, שעליהם מונחים משטחי הדריכה. הדבר מייצר מדרגות אווריריות וקלילות מאוד אשר אינן חוסמות את המבט בחצר המרכזית. בנוסף מעטפת המדרגות בנויה מכבלים המייצרים מעין ’’כלוב’’ למדרגות והופכות אותן לאלמנט פיסולי ממש. במקור הייתה אמורה להיות מעטפת זכוכית למדרגות, אבל שיקולי עלות הובילו לביטול הרעיון.
פרטים נוספים שאהבתי היו המרפסות בתוך החלל הציבורי, בהן מרפסת ה’’טיטאניק’’ בקומה העליונה על ציר הסימטריה בנקודה בה שני אגפי המבנה נפגשים, ושתי מרפסות הפונות מהקומה העליונה של החצר הפנימית אל הקומה התחתונה. בשני סוגי המרפסות נוצרת תחושה פרטית יותר ב’’לב’’ האזור הציבורי.
גם בקונסטרוקציה קל להבחין במתן תשומת הלב בין אם בשבילים המובילים לחלק מהדירות ומונחים על קורות הנתמכות בשני צידיהן בעמודים - מה שהופך את השבילים למרחפים, ובין אם בכיפות הנתמכות בעמודים עגולים בהיקף של החצר העליונה. הכיפות האלה נראות לי כמתכתבות עם הכיפות בבניין Bibliothèque Mazarine - הספרייה הציבורית העתיקה ביותר בפריז - והן אחד האלמנטים המרשימים ביותר שבהחלט משדרים יוקרה. ולסיום פרק הפרטים, חובה להזכיר את החלונות העגולים, חלונות האונייה, שמזכירים לנו גם את הסגנון הבינלאומי וממוקמים ליד המטבח. ויש עוד המון פרטים שלא הזכרנו, עושר כבר אמרנו?
6. אדריכל רם כרמי
אי אפשר לדבר על המבנה הזה מבלי לדבר על האדריכל שלו, רם כרמי ז"ל. כרמי נולד ב-1931 לאחד מאבות האדריכלות הישראלית, דב כרמי, והוא אחיה של האדריכלית המוערכת עדה כרמי-מלמד, הפעילה עד היום. הוא זוכה פרס ישראל לאדריכלות וגם פרס רכטר (הפרס האדריכלי המכובד ביותר בארץ). את המבנים של כרמי אתם בוודאי מכירים: בית המשפט העליון (יחד עם אחותו), הפקולטה למדעי הרוח בהר הצופים ופרויקט הולילנד בירושלים, מרכז הנגב בבאר שבע, בית אל על, שיפוץ תיאטרון הבימה והתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. גם כאן בחיפה הוא תכנן הרחבה לתחנה לחקר הבנייה בטכניון וגם הציע בשנות השישים תוכנית אב למוסד שלא יצאה לפועל. וזה רק חלק קטן ממה שהוא תכנן.
המבנים של כרמי זכו מצד אחד להערכה רבה לאורך השנים, ומצד שני גם לביקורת רבה. פרויקטים כמו התחנה המרכזית החדשה בתל אביב או הולילנד בירושלים הפכו לסימני גנאי של ממש, אולם מבנים כמו מרכז הנגב בבאר שבע או בית המשפט העליון בירושלים זיכו אותו בשבחים. אין ספק שכרמי היה אחד מהאדריכלים המעניינים שפעלו כאן. אפשר להתווכח על האסתטיקה שלו או על הסגנון הברוטליסטי של מבניו בעשוריו הראשונים, אבל אי אפשר להתווכח על הגאונות שלו, הירידה לפרטים והחדשנות - ומבנה הכוורת מוכיח זאת בהחלט.
7. ומה הלאה?
מבנה הכוורת הוא מבנה מופת בעיר. אנחנו רגילים לדבר על מבני מופת לרוב בהקשר ההיסטורי. מבנים כמו שוק תלפיות או מבנה הטכניון ההיסטורי מייד קופצים לנו לראש יחד עם עוד שורת מבנים בסגנונות עבר שאנחנו מחבבים, אבל מבנה משנות התשעים? האם אפשר להגדיר אותו כבר כמבנה מופת, עוד לפני שיש לנו פרספקטיבה מספקת כלפיו? לדעתי התשובה היא כן! לא צריך לחכות עוד כמה עשורים כדי להתפאר ולהגיד כמה הוא ייחודי, אפשר להגיד זאת כבר עכשיו, ולדעתי אפשר וצריך להכריז עליו כמבנה לשימור. נכון, היום לא נראה שמישהו ייגע בו, אבל בעוד כמה עשורים? לכו תדעו. תעשה טוב מחלקת השימור של העירייה אם תגן עליו כבר עכשיו ותיתן לו את הכבוד הראוי לו בתור בניין מופת.
תודות:
אברהם צור אשר בלעדיו לא הייתה כתבה
אדר' שירלי גילת רובינס