מכתב למוריה

כתיבה וצילום: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן נעים.

מוריה, אנחנו צריכים לדבר.

אנחנו מכירים כבר שש, כמעט שבע שנים. מדי בוקר ואחר הצהריים אנחנו נפגשים, ואחרי כל כך הרבה זמן אני חייב לדבר איתך שיחה כנה ופתוחה. להגיד את כל מה שיושב לי על הלב. מקווה שלא תיפגעי.

מוריה, כל כך קל לקנא בנתוני הפתיחה שלך. את ארוכה, כך שאפשר ללכת בך הלוך ושוב, ויישאר עוד ממך. ובכלל - אפשר ללכת בך! את אומנם לא מישורית אבל את מאפשרת הליכה רצופה, דבר כל כך נדיר על הכרמל. את רחבה, מה שמאפשר להרים את הראש קצת יותר, להימתח ולהרגיש בעיר גדולה. את קשורה בשני קצותייך לשני מרחבים ציבוריים עירוניים פעילים, בדיוק כפי ש''ספר המתכונים העירוני'' מציע. יש לאורכך תנועת אנשים בכל שעות היום. בין בתייך ניבט נוף העיר הנפלא - שכונה מכאן, הים מכאן, חופות עצים משם, רק צריך להציץ. את מתחברת ומחוברת לכל כך הרבה אזורים ושכונות בעיר ואת מרכזית כל כך, מוריה - את ממש חשובה!

למרות פגעי הזמן עדיין אפשר להבחין במבנים יפים לאורך הרחוב

מוריה, יש לך את כל זה ועדיין... תסתכלי על עצמך. את חבוטה ובלויה, מיושנת ועייפה. הפכת לציר תנועה מלא מכוניות ופקקים. את מלאה פיח, צפצופים, אנשים עצבניים. יש שעות שבהן רואים בך רק מכוניות. מוריה, הפקרת אותי לטובתם. השארת לי מדרכות צרות מאוד, חלקן לא מוצלות. שלא לדבר על רוכבי האופניים, אותם שכחת לגמרי. את משעממת אותי, מוריה. אומנם פה ושם יש איזה בית, שאם אני מגרד ממנו את פגעי הזמן אני רואה את החן שבו שוב; ואומנם מדי פעם יש איזה חנות, בית קפה, מסעדה - אבל בסך הכל, איפה החיים שבך? אכזבת אותי, מוריה. במקום שאצעד בך הלוך ושוב ואעדיף לרדת מהאוטובוס כמה תחנות לפני, רק כדי לשוטט בך, אני בוחר לרדת בתחנה הכי קרובה לעבודה ולשהות בך כמה שפחות.

מדרכות צרות, עומסי תנועה וכלי רכב בכל מקום

מוריה, תתעוררי על עצמך בבקשה. את שדרה למען השם! תתחילי להתנהג כמו אחת. תעשי שינוי, מייקאובר: תני עדיפות לתחבורה ציבורית, תורידי מכוניות, תוותרי על חניות, תרחיבי מדרכות, תני נתיב מסודר לרוכבי אופניים, תטעי עצים, תציבי ספסלים, קחי מעצבים מוכשרים שידמיינו אותך כמרחב ציבורי משמעותי ולא כציר תנועה בלבד. את שטיפת המכוניות והחניון שיש באחת הדפנות שלך תהפכי לכיכר עירונית, שאליה יפנו מסעדות, ותחברי אותה לגן מניה שמעבר לכביש שגם לו לא יזיק רענון. את הגינה המצחיקה (ספק אי תנועה) בכיכר הכניסה לכרמליה תהפכי למקום של ממש, לכניסה ראויה לשכונה. באזור כיכר קריית ספר, שמסביבו יש כל כך הרבה התרחשות, תטפלי באהבה ותני לכל מי שמבקר שם מרחבים איכותיים ונעימים.

למעלה מימין: מגרש המכוניות ושטיפת הרכב בפינת מוריה ופינסקי. במרכז: ההפניה של רחיצת המכוניות לרחוב. משמאל: גן מניה הצמוד למקום שלא עבר רענון כבר כמה שנים טובות.

למטה מימין: כיכר ספר. משמאל: הכניסה לכרמליה. כולם עמוסים אספלט וכלי רכב.

מוריה, אני מאמין בך ואני מסוגל לדמיין אותך שונה. אחרת לא הייתי כותב לך את כל זה. בואי ניפגש, נשב ב''סבתא'' ונדבר.

שלך, עומרי